29 – שדים

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה א כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ ותאמר האשה אל הנחש מרי עץ הגן נאכל׃ ומרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו ן תמתון׃ ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון׃ כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃ ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃

ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃ ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך וער תאכל כל ימי חייך׃ ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישוך ראש ואתה תשונו עקב׃

ויהי כי החל האדם לרב על ני האדמה ובנות ילדו להם׃ ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃ ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה׃ הנלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם׃

ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם׃

אל תנו אל האבת ואל הידענים אל תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם׃

והנש אשר תנה אל האבת ואל הידענים לזנות אחריהם ונתתי את ני בנש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃

ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃ ויצמד ישראל לבעל עור ויחר א יהוה בישראל׃

לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קם קמים מעונן ומנחש ומכש׃ וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים׃

יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃

ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה ויעבדו את הבעלים׃

ולשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה׃ ויקחו לשתים את ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון׃ וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נל לניו ארצה לני ארון יהוה ויקחו את דגון וישבו אתו למקומו׃ וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נל לניו ארצה לני ארון יהוה וראש דגון ושתי כות ידיו כרתות אל המתן רק דגון נשאר עליו׃ על כן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מתן דגון באשדוד עד היום הזה׃ ותכבד יד יהוה אל האשדודים וישמם ויך אתם בעלים את אשדוד ואת גבוליה׃ ויראו אנשי אשדוד כי כן ואמרו לא ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׃

ורוח יהוה רה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת יהוה׃ ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך׃ יאמר נא אדננו עבדיך לניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך׃

והיה בהיות רוח אלהים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו ורה מעליו רוח הרעה׃

ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול׃

ותהי רוח יהוה רעה אל שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד׃

וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים׃ ויעש שלמה הרע בעיני יהוה ולא מלא אחרי יהוה כדוד אביו׃ אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על ני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון׃

ויאמר לכן שמע דבר יהוה ראיתי את יהוה ישב על כאו וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו׃ ויאמר יהוה מי יתה את אחאב ויעל ויל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה׃ ויצא הרוח ויעמד לני יהוה ויאמר אני אתנו ויאמר יהוה אליו במה׃ ויאמר אצא והייתי רוח שקר בי כל נביאיו ויאמר תתה וגם תוכל צא ועשה כן׃ ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בי כל נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃

ויעזבו את כל מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מכה שנים עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל׃ ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקמו קמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיו׃

וגם את האבות ואת הידענים ואת התרים ואת הגללים ואת כל השקצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלם בער יאשיהו למען הקים את דברי התורה הכתבים על הר אשר מצא חלקיהו הכהן בית יהוה׃

וימת שאול במעלו אשר מעל ביהוה על דבר יהוה אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש׃

ויעמד שטן על ישראל וית את דויד למנות את ישראל׃

ויעמד לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה׃

והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם ועונן ונחש וכש ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיו׃

ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם׃ ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה׃ ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים ור מרע׃ ויען השטן את יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים׃ הלא את שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו רץ בארץ׃ ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על ניך יברכך׃ ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם ני יהוה׃

ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על יהוה׃ ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה׃ ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים ור מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותיתני בו לבלעו חנם׃ ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נשו׃ אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל ניך יברכך׃ ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נשו שמר׃ ויצא השטן מאת ני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכ רגלו עד קדקדו׃

ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃ וישכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנ הארץ בדמים׃

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך ראים כל עתודי ארץ הקים מכאותם כל מלכי גוים׃ כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃ הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכיך תולעה׃

איך נלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים׃ ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כאי ואשב בהר מועד בירכתי צון׃ אעלה על במתי עב אדמה לעליון׃ אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃

ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃ שם תבל כמדבר ועריו הר איריו לא תח ביתה׃

אל תשמחי לשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צע וריו שר מעו׃

ביום ההוא יקד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים׃

משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אעה ושר מעו ישאו על כת עירים חילהם ועל דבשת גמלים אוצרתם על עם לא יועילו׃

הגידו בגוים והשמיעו ושאו נ השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃

בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יי׃ בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מכתך אדם טדה ויהלם תרשיש שהם וישה יר נך וברקת וזהב מלאכת תיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃ את כרוב ממשח הוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת׃ תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך׃

ברב רכלתך מלו תוכך חמ ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הכך מתוך אבני אש׃ גבה לבך בייך שחת חכמתך על יעתך על ארץ השלכתיך לני מלכים נתתיך לראוה בך׃ מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאר על הארץ לעיני כל ראיך׃ כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃

ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך׃ ושר מלכות ר עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי ר׃

ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר ר ואני יוצא והנה שר יון בא׃ אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם׃

ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לני מלאך יהוה והשטן עמד על ימינו לשטנו׃ ויאמר יהוה אל השטן יגער יהוה בך השטן ויגער יהוה בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש׃

והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ׃

אז נשא הרוח את ישוע המדברה למען ינהו השטן׃ ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב׃ ויגש אליו המנה ויאמר אם בן האלהים אתה אמר לאבנים האלה ותהיין ללחם׃ ויען ויאמר הן כתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא י יי׃ וישאהו השטן אל עיר הקדש ויעמידהו על נת בית המקדש׃ ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנל למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך ועל כים ישאונך ן תג באבן רגלך׃ ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנה את יהוה אלהיך׃ ויו השטן וישאהו אל הר גבה מאד ויראהו את כל ממלכות תבל וכבודן׃ ויאמר אליו את כל זאת לך אתננה אם תקד ותשתחוה לי׃ ויאמר אליו ישוע ור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃ ויר ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו׃

ויצא שמעו בכל ארץ וריא ויביאו אליו את כל החולים המענים בכל חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים ויראם׃

לא כל האמר לי אדני אדני יבוא אל מלכות השמים כי אם העשה רצון אבי שבשמים׃ והיה ביום ההוא יאמרו רבים אלי אדנינו אדנינו הלא בשמך נבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו גבורות רבות׃ אז אענה בם לאמר מעולם לא ידעתי אתכם ורו ממני עלי האון׃

ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את הרוחות בדבר וירא את כל החולים׃

ויהי כבאו אל עבר הים אל ארץ הגרגשים ויגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגונים מאד עד אשר לא יכל איש לעבר בדרך ההוא׃ והנה הם צעקים לאמר מה לנו ולך ישוע בן האלהים הבאת הלם לענותנו בלא עתנו׃ ועדר חזירים רבים היה שם במרעה הרחק מהם׃ ויתחננו אליו השדים לאמר אם תגרשנו שלחנו בעדר החזירים׃ ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל עדר החזירים מן המורד על הים וימותו במים׃ וינוו הרעים ויבאו העירה ויגידו את הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים׃

המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד׃ וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל׃ והרושים אמרו על ידי שר השדים מגרש הוא את השדים׃

ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה לגרשם ולרוא כל חלי וכל מדוה׃

ראו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו׃

אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד ויראהו וידבר האלם וגם ראה׃ וישתוממו כל המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן דוד׃

והרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים׃ וישוע ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב וכל עיר ובית הנחלקים על עצמם לא יכונו׃ והשטן אם יגרש את השטן נחלק על עצמו ואיככה תכון ממלכתו׃ ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שטיכם׃ אך אם ברוח אלהים אני מגרש את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃ או איך יוכל איש לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאר בראשונה את הגבור ואחר ישה את ביתו׃ כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מכנ אתי הוא מזר׃ על כן אני אמר לכם כל חטא וגדו ילח לאדם אך גדו הרוח לא ילח לאדם׃ וכל אשר ידבר דבר חרה על בן האדם ילח לו והמחר את רוח הקדש לא ילח לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא׃

והרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצאנה׃ אז תאמר אשובה אל ביתי אשר יצאתי משם ובאה ומצאה אתו מנה ומטאטא ומהדר׃ ואחר תלך ולקחה אליה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו כן יהיה גם לדור הרע הזה׃

כל איש שמע את דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחט את הזרוע בלבבו הוא הנזרע על יד הדרך׃

וישם לניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו׃ ויהי בנל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו׃ וכאשר רח הדשא ויעש רי ויראו גם הזונין׃ ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין׃ ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נשך כי נלך ונלקט אתם׃

והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה׃ והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים׃ והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרו באש כן יהיה בקץ העולם הזה׃

ואתן לך את מתחות מלכות השמים וכל אשר תאר על הארץ אור יהיה בשמים וכל אשר תתיר על הארץ מתר יהיה בשמים׃

מן העת ההיא החל ישוע להורות את תלמידיו שהוא צריך ללכת ירושלים ויענה הרבה בידי הזקנים והכהנים הגדולים והורים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃ ויקחהו טרו ויחל לגער בו לאמר ח לך אדני אל יהי לך כזאת׃ וין ויאמר לטרו ור מעלי השטן למכשול אתה לי כי אין לבך לדברי אלהים כי אם לדברי בני אדם׃

ויאמר אדני רחם נא על בני כי מכה ירח הוא וחליו רע כי עמים רבות הוא נל באש ועמים רבות אל תוך המים׃ ואביא אתו אל תלמידיך ולא יכלו לרא לו׃ ויען ישוע ויאמר הוי דור בלתי מאמין ותלתל עד מתי אהיה עמכם עד מתי אבל אתכם הביאו אותו אלי הנה׃ ויגער בו ישוע ויצא השד ממנו וירא הנער מן השעה ההיא׃

אמן אמר אני לכם כל אשר תארו על הארץ אור יהיה בשמים וכל אשר תתירו על הארץ מתר יהיה בשמים׃

נחשים אתם ילדי הצעונים איכה תמלטו מדין גיהנם׃

ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃

ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נהו ויהי עם החיות והמלאכים שרתוהו׃

ויבאו אל כר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנת וילמד׃ וישתוממו על תורתו כי היה מלמדם כבעל גבורה ולא כרים׃ ואיש היה בבית כנתם אשר רוח טמאה בו ויצעק לאמר׃ אהה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתי מי אתה קדוש האלהים׃ ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו׃ ויחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו׃ ויבהלו כלם וישאלו איש את רעהו לאמר מה זאת מה היא התורה החדשה אשר א לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו׃

ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל החולים ואת אחוזי השדים׃ וכל העיר נאו יחדו תח הבית׃ וירא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא נתן את השדים לדבר כי ידעהו׃

ויהי קרא בבתי כניותיהם בכל הגליל ויגרש את השדים׃

והרוחות הטמאות כראותן אתו נלו לניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן אלהים׃ ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו׃

וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא׃ והיה להם השלטן לרא את התחלאים ולגרש את השדים׃

והורים אשר ירדו מירושלים אמרו כי בעל זבוב נכנ בו ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים׃ ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן׃ ואם נחלקה ממלכה על עצמה לא תוכל לעמד הממלכה ההיא׃ ובית אם נחלק על עצמו לא יוכל לעמד הבית ההוא׃ ואם השטן יתקומם אל עצמו ונחלק לא יוכל לעמד כי בא קצו׃ אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאר בראשונה את הגבור ואחר ישה את ביתו׃ אמן אמר אני לכם כי כל החטאים ילחו לבני אדם וכל הגדוים אשר יגדו׃ אך המגד את רוח הקדש אין לו ליחה לעולם כי יאשם בעונו לנצח׃ כי המה אמרו רוח טמאה בו׃

הזרע הוא זרע את הדבר׃ ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃

והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לארו׃ כי עמים הרבה ארוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק וצע את עצמו באבנים׃ ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃ כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃ וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃ וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלים במר ויטבעו בים׃ וינוו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ וירו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ ויחלו להתחנן לו לור מגבוליהם׃ ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃

ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ ויגרשו שדים רבים ויוכו בשמן חלשים רבים ויראום׃

כי אשה אשר רוח טמאה נכנה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותל לרגליו׃ והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מרורי לחם הבנים׃ ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימא על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והורים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃ והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו טרו ויחל לגער בו׃ וין אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בטרו לאמר ור מעל ני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃

ויען אחד מן העם ויאמר רבי הבאתי אליך את בני אשר רוח אלם בקרבו׃ והיה בכל מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את שניו ויבש גוו ואמר אל תלמידיך לגרשו ולא יכלו׃ ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד מתי אהיה עמכם עד מתי אבל אתכם הביאו אתו לני׃ ויביאהו לניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו תאם ויל ארצה ויתגולל ויורד רירו׃ וישאל את אביו כמה ימים היתה לו זאת ויאמר מימי נעוריו׃ ועמים רבות היל אתו גם באש גם במים להאבידו אך אם יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו׃ ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃ ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחרון אמונתי׃ וירא ישוע את העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל ת לבוא בו עוד׃ ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר אמרו רבים כי גוע׃ ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם׃ ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃ ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם בתלה ובצום׃

והוא כאשר קם מן המתים באחד בשבת נראה בראשונה אל מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים׃

המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא יאמין יאשם׃ ואלה האתות אשר ילוו אל המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃

וישוע שב מן הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה׃ וינהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר תמו וירעב׃ ויאמר אליו השטן אם בן האלהים אתה אמר אל האבן הזאת ותהי ללחם׃ ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא י יהוה׃ ויעלהו השטן על הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל ממלכות תבל׃ ויאמר אליו השטן לך אתן את כל הממשלה הזאת ואת כבודן כי נמרה בידי ונתתיה לאשר אחץ׃ ועתה אם תשתחוה לני הכל יהיה לך׃ ויען ישוע ויאמר אליו ור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד׃ ויביאהו ירושלים ויעמידהו על נת בית המקדש ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנל מזה מטה׃ כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך׃ וכי על כים ישאונך ן תג באבן רגלך׃ ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנה את יהוה אלהיך׃ וככלות השטן כל מה ויר ממנו עד עת׃

וישתוממו על תורתו כי עצום דברו׃ ואיש היה בבית הכנת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר׃ אתה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃ ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו׃ ותל אימה על כלם וידברו איש אל רעהו לאמר מה הדבר הזה כי בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים׃

וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירא אותם בשומו את ידיו על כל אחד מהם׃ וגם שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן האלהים ויגער בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח׃

וגם הנלחצים ברוחות טמאות ויראו׃

בעת ההיא רא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃

ונשים אשר נראו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃

וזה הוא המשל הזרע דבר אלהים הוא׃ ואשר על יד הדרך הם השמעים ואחר כן בא השטן ונשא את הדבר מלבם ן יאמינו ונושעו׃

ויצא אל היבשה ויגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם בקברים׃ וירא את ישוע ויל לניו ויקרא בקול גדול מה לי ולך ישוע בן אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני׃ כי צוה את הרוח הטמא לצאת מן האיש כי ימים רבים חט אתו ונאר בזיקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את המורות ונדח ביד השד אל המדברות׃ וישאל אתו ישוע לאמר מה שמך ויאמר לגיון שמי כי שדים רבים נכנו בו׃ ויתחנן לו לבלתי צות אתם לרדת אל התהום׃ ויהי שם עדר חזירים רבים על המרעה בהר ויתחננו לו כי יניח להם לבוא אל תוכם וינח להם׃ ויצאו השדים מן האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים ויטבע׃ וינוו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכרים׃ ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אל ישוע וימצאו שם את האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי ישוע מלבש וטוב שכל וייראו׃ וירו להם הראים איך נרא אחוז השדים׃ ויבקשו ממנו כל המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי אימה גדולה נלה עליהם וירד אל האניה וישב׃ ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אתו ישוע באמרו׃ שוב לביתך ור הגדלות אשר עשה לך האלהים וילך לו וישמע בכל העיר את הגדלות אשר עשה לו ישוע׃

ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרא חליים׃

והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי נה נא אל בני כי יחיד הוא לי׃ והנה רוח אחז בו ותאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לור ממנו ובורו ידכא אתו׃ ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃ ויען ישוע ויאמר הוי דור חר אמונה ותלתל עד מתי אהיה עמכם ואבל אתכם הבא הנה את בנך׃ ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירא את הנער וישיבהו לאביו׃ וישתוממו כלם על גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על כל אשר עשה ויאמר ישוע אל תלמידיו׃

וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך׃ ויאמר אליהם ראיתי את השטן נל כברק מן השמים׃ הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃ אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃

ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם׃ ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים׃ ויש אשר נוהו וישאלו ממנו אות מן השמים׃ והוא ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב ובית יל על בית׃ וגם השטן אם נחלק על עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את השדים׃ ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שטיכם׃ ואם באצבע אלהים מגרש אני את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃

בהיות הגבור שמר את חצרו והוא מזין והיה רכושו שלום׃ ואם יבוא עליו חזק ממנו ותקו ישא ממנו את נשקו אשר בטח בו ואת מלקחו יחלק׃ כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מא אתי הוא מזר׃ הרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשוטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה נא אל ביתי אשר יצאתי משם׃ ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר׃ ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו׃

והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כוה ולא יכלה לקום קומה זקוה׃

וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן ארה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממורותיה ביום השבת׃

והשטן נכנ ביהודה המכנה איש קריות והוא במר שנים העשר׃ וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימרנו אל ידם׃

ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃ ואני התללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃

אתם מן אביכם השטן ולעשות את תאות אביכם חצתם הוא רוצח נש היה מראש ובאמת לא עמד כי אמת אין בו מדי דברי כזב משלו ידבר כי כזב הוא ואבי הכזב׃

ותהי מחלקת גם בעם הזאת בין היהודים על הדברים האלה׃ ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו׃ ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז שד היוכל שד לקח עיני עורים׃

ויהי אחרי החל העודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למרו׃

ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל תי לתתו לו ויטבל את תו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות׃ ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה׃

ויאמר טרו חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהתיר ממחיר השדה׃ הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃

וגם המון עם הערים אשר מביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות ויראו כלם׃

כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים וחים ויראו׃

את אשר משח האלהים את ישוע הנצרי ברוח הקדש ובגבורה ויעבר בארץ עשה חד ורא את כל הנכבשים תחת יד השטן כי האלהים היה עמו׃

ויעמד לנגדם אלימא המגוש כי זה תרגום שמו ויבקש להטות את השר מן האמונה׃ ושאול הנקרא גם ולו מלא רוח הקדש ויתכל בו׃ ויאמר אתה המלא כל מרמה וכל עולה בן בליעל ושונא כל צדק הלא תחדל לל את דרכי יהוה הישרים׃ ועתה הנה יד יהוה בך והיית עור ולא תראה את השמש עד עת מועד ותל עליו תאם אלה וחשכה וין הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו׃ והשר כאשר ראה את המעשה האמין וישתומם על תורת האדון׃

ויהי בלכתנו למקום התלה ותגע בנו שחה בעלת אוב אשר עשתה הון רב לאדניה בקמיה׃ ותלך אחרי ולו ואחרינו הלוך וקרוא לאמר האנשים האלה עבדי אל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה׃ וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני ולו הדבר הזה וין ויאמר אל הרוח אנכי מצוך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא׃ ויראו אדניה כי אזלה תוחלת בצעם ויתשו את ולו ואת ילא ויחבום אל הרחוב לני זקני העיר׃

וגבורות גדלות עשה האלהים על ידי ולו׃ עד כי גם הניחו ודרים וחגרת מעל עור בשרו על החולים ויורו מהם תחלאיהם וגם הרוחות הרעות יצאו׃

ואנשים מן היהודים הבבים ומלחשים הואילו להזכיר את שם ישוע האדון על אחוזי הרוחות הרעות לאמר משביע אני אתכם בישוע אשר ולו קרא אותו׃ והעשים ככה היו שבעת בני קוה אחד מגדולי כהני היהודים׃ ויען הרוח ויאמר את ישוע אני מכיר ואת ולו אני ידע ומי אתם׃ ויקץ עליהם בעל הרוח הרעה ויגבר עליהם ויכבשם עד כי נו מן הבית ההוא עירמים וצועים׃

ורבים אשר עשקו במעשי כשים הביאו את ריהם וישרום לעיני כל ויחשבו את ערכם וימצאהו חמשת רבבות דינרים׃

בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃ לקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את ליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃

ובטוח אנכי כי לא המות ולא החיים לא מלאכים ולא שררות ולא גבורות לא ההוה ולא העתיד׃ לא הרוח ולא העמק ולא כל בריה אחרת יוכלו להרידנו מאהבת האלהים אשר היא במשיח ישוע אדנינו׃

אבל מה ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלים איש אשר לא כרעו לבעל׃

ואלהי השלום הוא ידכא את השטן במהרה תחת רגליכם חד אדנינו ישוע המשיח עמכם׃

למר את האיש ההוא לשטן לאבדן הבשר למען יושע הרוח ביום האדון ישוע׃

אל תמנעו את עצמכם זה מזה זולתי בהכמת שניכם על זמן קבוע להיות נוים לתענית ולתלה ותשובו ותתאחדו ן ינה אתכם השטן בעבור ריצות יצרכם׃

אלא את אשר יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לאלהים ואני לא אחץ היתכם חברים לשדים׃ לא תוכלו לשתות יחד כו אדנינו וגם כו השדים ולא תוכלו להתחבר אל שלחן אדנינו וגם אל שלחן השדים׃ הנעז להקניא את אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו׃

ן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

וגם כי נעלמה בשורתנו נעלמה היא מן האבדים׃ אשר אלהי העולם הזה עור בהם את דעות הוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים׃

ואי זה הכמה למשיח עם בליאל או מה חלק המאמין עם שאיננו מאמין׃

כי כלי מלחמתנו אינם של הבשר כי אם חזקים הם לאלהים להר מבצרים׃ באשר הרים אנחנו תחבלות וכל מרום המתנשא נגד דעת האלהים ושובים כל מזמה למשמעת המשיח׃

אך ירא אנכי ן כאשר השיא הנחש בערמתו את חוה כן תשטינה גם מחשבותיכם מן התמימות אשר עם המשיח׃

כי אנשים כאלה שליחי שקר הם עלי רמיה מתחשים לשליחי המשיח׃ ואיננו לא הלא השטן גם הוא מתחש למלאך האור׃ לכן אין זה דבר גדול אם גם משרתיו יתחשו למשרתי הצדק אשר אחריתם תהיה לי מעלליהם׃

ולמען אשר לא אתרומם ברב גדל החזינות נתן לי לון בבשרי מלאך השטן להכתני באגרו למען לא אתרומם׃

ממעל לכל שררה ושלטן וגבורה וממשלה וכל הנקרא בשם לא לבד בעולם הזה כי אם גם בעולם הבא׃

אשר התהלכתם בהם לי דור העולם הזה כרצון שר ממשלת האויר והוא הרוח העל כעת בבני המרי׃

למען אשר תודע עתה על ידי העדה לשרים לשליטים אשר במרומים חכמת אלהים המליאה דתכיה׃

רגזו ואל תחטאו אל תשקע החמה על רגזכם׃ גם לא תתנו מקום לשטן׃

לבשו כלי נשק אלהים למען תוכלו עמד נגד נכלי השטן׃ כי לא עם בשר ודם מלחמתנו כי עם שרים ושליטים עם המשלים בחשכת העולם הזה עם הרוחות הרעות אשר במרומים׃ על כן אחזו בכלי נשק אלהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד׃

ועל כל אלה תשו את מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את חצי הרשע הבערים׃

וישט את השרים והשליטים ויתנם ביד רמה לראוה בם ויוליכם שולל בנשו׃

ועל כן חצנו לבוא אליכם אני ולו עם ושתים והשטן עצרנו׃

אל יתעה אתכם איש בשום און כי לא יבא בטרם יהיה בראשונה המרד ונגלה איש החטאה בן האבדון׃ המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה עד כי גם ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את עצמו כי אלהים הוא׃ הלא תזכרו כי בעוד היותי אתכם דברתי אלה אליכם׃ ועתה ידעתם מה שימנעהו מלהגלות בעתו׃ כי וד הרשע כבר החל לעל רק שיור מתוך המנע עד כה׃ ואז יגלה הרשע אשר ימיתנו האדון ברוח שתיו וישביתנו בהועת ביאתו׃ את אשר יבוא כחזקת השטן ברב כח ובאתות ובמותי שקר׃ ובכל מרמת און באבדים תחת אשר לא קבלו את אהבת האמת להושע׃

אבל נאמן הוא האדון אשר יחזק אתכם וישמרכם מן הרע׃

ומהם הומניו ואלכנדר אשר מרתים לשטן למען יורו לבלתי גד עוד׃

ואל יהי תלמיד הדש למען לא ירהב לבו ויל בדין המשטין׃ והוא גם צריך לשם טוב בי אלה אשר בחוץ ן יל בחרה ובמוקש המשטין׃

אבל הרוח אמר ברוש כי באחרית הימים יהיו אנשים אשר יורו מן האמונה בנותם אל הרוחות המטעות ואל תורת השדים׃

כי יש מהן אשר כבר רו אחרי השטן׃

כי האלהים לא נתן לנו רוח אימה כי אם רוח גבורה ואהבה ומור׃

ויעירו ממוקשי השטן אשר צדם בהם לרצונו׃

ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם א הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על ידי המות את אשר לו ממשלת המות הוא השטן׃

אתה מאמין כי האלהים אחד הוא הטיבות גם השדים מאמינים בו ורעדים׃

ואם קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל תתהללו ואל תשקרו באמת׃ אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים׃

לכן הכנעו לאלהים התיצבו נגד השטן ויברח מניכם׃

התעוררו שקדו כי מריבכם השטן משוטט כאריה שאג ומבקש את אשר יבלע׃

כי לא ח אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויגירם בכבלי אל לשמרם למשט׃

ילדי הנה השעה האחרונה באה וכאשר שמעתם כי יבא צר המשיח כן עתה רבו צרי המשיח ובזאת נדע כי היא השעה האחרונה׃ מאתנו יצאו אך לא משלנו היו כי אלו היו משלנו כי אז היו עמדים עמנו אבל למען יגלו כי לא כלם משלנו המה׃ ואתם המשחה לכם מאת הקדוש וידעתם הכל׃ לא כתבתי אליכם יען כי לא ידעתם את האמת אך יען כי ידעתם אתה ואשר כל כזב איננו מן האמת׃ מי הוא הכזב אם לא המכחש בישוע לאמר כי איננו המשיח זה הוא צר המשיח המכחש באב ובבן׃

והעשה חטא מן השטן הוא כי השטן חטא מראש לזאת נגלה בן האלהים להר את עלות השטן׃ כל הנולד מאלהים לא יחטא כי זרעו בו יקום ולא יוכל לחטא כי מאלהים נולד׃ ונודעו בזאת בני האלהים ובני השטן כל איש אשר לא יעשה צדקה איננו מאלהים וכן כל אשר לא יאהב את אחיו׃

אהובי אל תאמינו לכל רוח כי אם בחנו הרוחות אם מאלהים המה כי נביאי שקר רבים יצאו לעולם׃

בזאת תכירו את רוח אלהים כל רוח המודה בישוע המשיח כי בא בבשר מאלהים הוא׃ וכל רוח אשר איננו מודה בישוע האדון כי בא בבשר לא מאלהים הוא וזה הוא רוח צר המשיח אשר שמעתם עליו כי בוא יבא ועתה הנה הוא בעולם׃

ידענו כי מאלהים אנחנו וכל העולם ברע הוא׃

כי מתעים רבים באו לעולם אשר אינם מודים בישוע המשיח כי בא בבשר זה הוא המתעה וצר המשיח׃ השמרו לכם ן תאבד ממנו עלתנו כי אם נקח משכרתנו שלמה׃ כל העבר על תורת המשיח ואיננו עמד בה אין לו אלהים והעמד בתורת המשיח יש לו גם האב גם הבן׃ כל הבא אליכם ולא יביא את התורה הזאת לא תאו אתו הביתה ולא תשאלו לו לשלום׃ כי השאל בשלומו הוא משתת במעשיו הרעים׃

והמלאכים אשר לא שמרו את משרתם כי אם עזבו את זבלם שמרם במורות עולם ובאלה למשט היום הגדול׃

ומיכאל שר המלאכים בהתוכחו עם השטן וירב אתו על אדות גוית משה לא מלאו לבו לחרץ משט גדוים כי אם אמר יגער יהוה בך׃

ידעתי את מעשיך ואת צרתך ואת רישך ואולם עשיר אתה ואת גדו האמרים יהודים אנחנו ואינם כי אם כנית השטן׃ אל תירא את אשר עליך לבל הנה עתיד המלשין להשליך מכם לבית המשמר למען תנו והייתם בצרה עשרת ימים היה נאמן עד מות ואתנה לך עטרת החיים׃

ידעתי את מעשיך ואת מקום שבתך אשר שם כא השטן ותדבק בשמי ולא שקרת באמונתי גם בימי אנטי עדי הנאמן אשר נהרג אצלכם מקום מושב השטן׃

אבל אמר אני לכם ולשאר הנמצאים בתיאטירא כל אשר אין להם הלקח ההוא ולא ידעו את עמקות השטן כאשר הם מתהללים לא אשים עליכם משא אחר׃

הנני נתן אנשים מכנית השטן האמרים יהודים אנחנו ואינם כי כזבים המה הנני עשה אשר יבאו להשתחות לני רגליך וידעו כי אני אהבתיך׃

והמלאך החמישי תקע בשור וארא כוכב נל מן השמים לארץ וינתן לו מתח באר התהום׃ ויתח את באר התהום ויעל עשן מן הבאר כעשן כבשן גדול ויחשך השמש והרקיע מקיטר הבאר׃ ומן הקיטר יצא ארבה על הארץ וינתן להם שלטן כשלטן עקרבי הארץ׃ ויאמר אליהם אשר לא ישחיתו את עשב הארץ ולא כל ירק ולא כל עץ כי אם את בני האדם אשר אין להם חותם אלהים במצחותם׃ ולא נתן להם להמיתם רק להכאיבם חמשה חדשים וכאבם ככאב איש אשר יכהו העקרב׃ ובימים ההם יבקשו בני אדם את המות ולא ימצאהו וישאלו את נשם למות והמות יברח מהם׃ ויהי מראה הארבה כדמות וים ערוכי מלחמה ועל ראשיהם כעטרות כעין זהב וניהם כני אדם׃ ושער להם כשער נשים ושניהם שני אריה׃ ושרינים להם כשריני ברזל וקול כניהם כקול מרכבות וים רבים הרצים למלחמה׃ וזנבות להם כזנבות עקרבים ועקצים בזנבותם והשלטו לענות את בני האדם חמשה חדשים׃ ומלאך התהום הוא מלך עליהם ושמו אבדון בעברית והוא אוליון בלשון יון׃

ושאר בני אדם אשר לא נהרגו במגות האלה בכל זאת לא שבו ממעשי ידיהם מהשתחות עוד לשדים ולעצבי זהב וכ ונחשת ואבן ועץ אשר לא יראו ולא ישמעו ולא יהלכו׃

ואחרי השלימם עדותם החיה העלה מן התהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם׃

ותרא אות אחרת בשמים והנה תנין גדול אדם כאש ולו שבעה ראשים ועשר קרנים ועל ראשיו שבעה כתרים׃ וזנבו חב מן השמים שלישית הכוכבים וישליכם ארצה ויתיצב התנין לני האשה החלה ללדת למען בלע את בנה בלדתה׃

ותהי מלחמה בשמים מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו׃ ולא התחזקו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים׃ ויוטל התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא הוטל ארצה ומלאכיו עמו הוטלו׃ ואשמע קול גדול בשמים ויאמר עתה באה ישועת אלהינו ועזו ומלכותו וממשלת משיחו כי הורד שוטן אחינו העמד לשטנם לני אלהינו יומם ולילה׃ והם נצחהו למען דם השה ולמען דבר עדותם ולא אהבו את נשם עד למות׃ רנו על זאת שמים ושכניהם אוי לישבי ארץ וים כי ירד אליכם המלשין בחמה גדולה מדעתו כי קצרה עתו׃

ויהי כאשר ראה התנין כי הוטל ארצה וירד את האשה אשר ילדה את הזכר׃ ויתנו לאשה שתי כני הנשר הגדול לעו המדברה אל מקומה אשר תכלכל שם מועד מועדים וחצי מני הנחש׃ וישלח הנחש נהר מים מיו אחרי האשה לשטה בנהר׃ ותעזר הארץ את האשה ותתח הארץ את יה ותבלע את הנהר אשר שלח התנין מיהו׃ ויקצ התנין על האשה וילך לעשות מלחמה עם יתר זרעה השמרים קודי אלהים ואשר להם עדות ישוע׃

ואהי עמד על חול הים וארא חיה עלה מן הים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים ועל קרניה עשרה כתרים ועל ראשיה שם גדוים׃ והחיה אשר ראיתי מראה כנמר ורגליה כרגלי דב ויה כי אריה ויתן לה התנין את כחו ואת כאו וממשל רב׃ וארא והנה אחד מראשיה כצוע עד מות ומכת מות אשר לו נראה ותשתומם כל הארץ אחרי החיה׃ וישתחוו לתנין אשר נתן ממשלה לחיה וישתחוו לחיה ויאמרו מי ידמה לחיה ומי יוכל להלחם אתה׃ וינתן לה ה ממלל גדלות ונאצות ושלטן נתן לה להלחם ארבעים ושנים חדשים׃ ותתח את יה לנאצה אל האלהים ותנאץ את שמו ואת משכנו ואת החנים בשמים׃ וינתן לה לעשות מלחמה עם הקדשים ולנצחם ותנתן לה ממשלה על כל משחה ועם ולשון וגוי׃ וישתחוו לה כל ישבי הארץ אשר לא נכתבו שמותם בר החיים אשר לשה הטבוח מיום הוד תבל׃ כל אשר אזן לו ישמע׃ כל המוליך לשבי ילך בשבי וכל ההרג בחרב הרג יהרג בחרב בזה בלנות ואמונת הקדשים׃

וארא חיה אחרת עלה מן האדמה ולה קרנים כקרני שה ומדברת כתנין׃ והיא עשה כל קודי החיה הראשונה בניה ומביאה את הארץ וישביה להשתחות לחיה הראשונה אשר נראה מכת מות אשר לה׃ ונתנת אותות גדלות וגם אש מן השמים תוריד ארצה לעיני בני אדם׃ ותתעה את ישבי הארץ על ידי האותות אשר נתן לה לעשות בני החיה באמרה אל ישבי הארץ לעשות צלם לחיה אשר הכתה מכת חרב ותחי׃ וינתן לה לתת רוח בצלם החיה למען דבר ידבר צלם החיה ועשתה כי כל אשר אימן משתחוים לצלם החיה מות יומתו׃ ותעש כי כלם למקטן ועד גדול אם אביון ואם עשיר גם בני החרים גם העבדים יתוו תו על די ימינם או על מצחתם׃ וכי לא יוכל איש לקנות או למכר כי אם בהיות עליו תו החיה או שמה או מר שמה׃ בזה החכמה מי אשר לו תבונה יחשב מר החיה כי מר בן אדם הוא ומרו שש מאות וששים ושש׃

ומלאך שלישי בא אחריהם ויאמר בקול גדול כל אשר ישתחוה לני החיה ולני צלמה ונשא את תוה על מצחו או על ידו׃ גם הוא שתה ישתה מיין חמת אלהים יין בלתי מהול הנמך בכו זעמו ויענה באש וגרית לני המלאכים הקדשים ולני השה׃ ועשן ענוים יעלה לעולמי עד ולא ימצאו מנוחה יומם ולילה המשתחוים לחיה ולצלמה ואשר ישא את תו שמה׃

וישך החמישי את קערתו על כא החיה ותחשך מלכותה וינשכו מכאב לב את לשונם׃

וארא והנה מי התנין ומי החיה ומי נביא השקר יצאות שלש רוחות טמאות דומת לצרדעים׃ כי רוחות השדים הנה עשות אותות ויצאות אל מלכי ארץ ותבל כלה לאם למלחמה היום ההוא הגדול יום אלהי הצבאות׃

ויבא אחד מן שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את משט הזונה הגדולה הישבת על מים רבים׃ אשר זנו אתה מלכי האדמה וישכרו שכני תבל מיין תזנותה׃ ויוליכני ברוח המדברה וארא והנה אשה ישבת על חיה אדמה כתולע מלאת שמות גדוים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים׃ והאשה לבושה ארגמן ושני והיא מכללה בזהב ואבן יקרה ונינים ובידה כו זהב מלאה תועבות וטמאת תזנותה׃ ועל מצחה כתוב שם וד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות האדמה׃ וארא את האשה שכורה מדם הקדשים ומדם עדי ישוע ואשתומם על המראה שמה גדולה׃ ויאמר אלי המלאך למה זה השתוממת אני אמר לך את וד האשה והחיה הנשאת אתה בעלת שבעת הראשים ועשרת הקרנים׃

החיה אשר ראיתה היתה ואיננה ועתידה לעלות מן התהום וללכת לאבדון וישבי הארץ אשר שמם איננו נכתב בר החיים מיום הוד תבל ישתוממו בראתם את החיה אשר היתה ואיננה ותבוא׃ בזה להבין לאשר לו חכמה שבעת הראשים שבעת הרים המה אשר האשה ישבת עליהם׃ ושבעה מלכים המה חמשה מהם נלו והאחד ישנו והאחר עוד לא בא והיה כי יבוא עמד יעמד לעת מעט׃ והחיה אשר היתה ואיננה הוא השמיני והוא מן השבעה וילך לאבדון׃ ועשר הקרנים אשר ראית עשרה מלכים הם אשר לא קבלו מלכות עד הנה רק לשעה אחת ממשלה כמלכים יקבלו עם החיה׃ ולאלה עצה אחת ואת כחם ואת ממשלתם יתנו לחיה׃

המה ילחמו בשה והשה יכול יוכל להם כי הוא אדני האדנים ומלך המלכים ועמו הקרואים והבחירים והנאמנים׃ ויאמר אלי המים ההם אשר ראית אשר הזונה ישבת עליהם עמים והמנים המה וגוים ולשנות׃ ועשר הקרנים אשר ראית והחיה המה ישנאו את הזונה ועשוה גלמודה וערמה ואכלו את בשרה ואתה ישרו באש׃ כי האלהים נתן בלבם לעשות את עצתו ולעשות עצה אחת ולתת את ממשלתם לחיה עד כי ישלמו דברי האלהים׃ והאשה אשר ראית היא העיר הגדולה אשר היא נברת ממלכות הארץ׃

ויקרא בקול עז לאמר נלה נלה בבל הגדולה ותהי נוה שערים ומשמר לכל רוח טמא ומשמר לכל עו טמא ונמא׃

וארא את החיה ומלכי הארץ ואגיהם נקהלים לעשות מלחמה עם הרכב על הו ובצבאו׃ ותתש החיה ונביא השקר אתה אשר עשה האותות לניה אשר הדיח בהן את נשאי תו החיה והמשתחוים לצלמה וחיים השלכו שניהם באגם האש הבער בגרית׃ והנשארית נהרגו בחרב היוצאת מי הרכב על הו וכל העו שבעו מבשרם׃

וארא מלאך יורד מן השמים ובידו מתח התהום וכבל גדול׃ ויתש את התנין את הנחש הקדמוני הוא המלשין והוא השטן ויארהו לאל שנים׃ וישליכהו בתהום ויגר בעדו ויחתם עליו למען לא ידיח עוד את הגוים עד כלות אל השנים ואחרי כן יתר לזמן מצער׃

ואחרי כלות אל השנים יתר השטן מבית משמרו׃ ויצא להדיח את הגוים בארבע כנות הארץ את גוג ומגוג ולקבצם למלחמה אשר מרם כחול הים׃ ויעלו על מרחבי ארץ ויבו את מחנה הקדשים ואת העיר החביבה ותרד אש מאת האלהים מן השמים ותאכל אתם׃

והשטן אשר הדיחם השלך באגם אש וגרית אשר שם גם החיה ונביא השקר וירו יומם ולילה לעולמי עולמים׃