12 – אי־מוסריות מינית

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

ויאמר יהוה זעקת דם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד׃ ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה׃ וינו משם האנשים וילכו דמה ואברהם עודנו עמד לני יהוה׃ ויגש אברהם ויאמר הא תה צדיק עם רשע׃ אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר הא תה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה׃ חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השט כל הארץ לא יעשה משט׃ ויאמר יהוה אם אמצא בדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם׃ ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי ער ואר׃ אולי יחרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה׃ וי עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים׃ ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים׃ ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים׃ ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך העם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה׃

ויבאו שני המלאכים דמה בערב ולוט ישב בשער דם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אים ארצה׃ ויאמר הנה נא אדני ורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃ ויצר בם מאד וירו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אה ויאכלו׃ טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי דם נבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה׃ ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃ ויצא אלהם לוט התחה והדלת גר אחריו׃ ויאמר אל נא אחי תרעו׃ הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי׃ ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישט שוט עתה נרע לך מהם ויצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃ וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת גרו׃ ואת האנשים אשר תח הבית הכו בנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא התח׃

ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך ה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום׃ כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את ני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃ ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃ וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת ן תה בעון העיר׃ ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃ ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט ן תה׃

ויהוה המטיר על דם ועל עמרה גרית ואש מאת יהוה מן השמים׃

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃

ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל׃

וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃

ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה׃

ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו׃ בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃

ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו׃

ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כתה ניה׃ ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי׃ ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך׃ ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ותילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו׃ ותקם ותלך ותר צעיה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה׃ וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה׃ וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה׃ וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה׃ ויאמר יהודה תקח לה ן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה׃ ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשר׃ הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והתילים והמטה האלה׃ ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא י עוד לדעתה׃

ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יו ותאמר שכבה עמי׃ וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי׃ איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים׃ ויהי כדברה אל יו יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה׃ ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית׃ ותתשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינ ויצא החוצה׃

ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינ החוצה׃ ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול׃ ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינ ויצא החוצה׃ ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו׃ ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי׃ ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינ החוצה׃ ויהי כשמע אדניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר או׃ ויקח אדני יו אתו ויתנהו אל בית ההר מקום אשר אורי המלך אורים ויהי שם בבית ההר׃

לא תנא׃

לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך׃

כל שכב עם בהמה מות יומת׃

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה׃ ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא תגלה ערותה׃ ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך הוא׃ ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן׃ ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה׃ ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך הוא לא תגלה ערותה׃ ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הוא׃ ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך הוא׃ ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך הוא׃ ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא לא תגלה ערותה׃ ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך הוא׃ ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא׃ ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה׃

ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה׃ ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה׃ ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני יהוה׃ ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא׃ ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לני בהמה לרבעה תבל הוא׃

אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה׃

ואיש אשר ינא את אשת איש אשר ינא את אשת רעהו מות יומת הנא והנאת׃ ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם׃ ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם׃ ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם׃ ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם׃ ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו׃ ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃

ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא׃ ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם׃ וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו׃ ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו׃ ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃

אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו׃ וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃ ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשר׃

אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׃

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל׃ ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתשה׃

זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה׃

והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים תח אהל מועד׃

ולא תנא׃

ולא תחמד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך׃

לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה אלהיך כל עשה אלה׃

ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנער׃ והוציאו את הנער אל תח בית אביה וקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך׃

כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל׃

כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה׃ והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וקלתם אתם באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו ובערת הרע מקרבך׃

ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו׃ ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נש כן הדבר הזה׃ כי בשדה מצאה צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה׃

כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותשה ושכב עמה ונמצאו׃ ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כ ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו׃

לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנ אביו׃

לא יבא ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא לו בקהל יהוה׃

לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל׃ לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם שניהם׃

ארור שכב עם אשת אביו כי גלה כנ אביו ואמר כל העם אמן׃

ארור שכב עם כל בהמה ואמר כל העם אמן׃

ארור שכב עם אחתו בת אביו או בת אמו ואמר כל העם אמן׃

ארור שכב עם חתנתו ואמר כל העם אמן׃

וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה׃

ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר ארים ויקח לו אשה ילגש מבית לחם יהודה׃ ותזנה עליו ילגשו ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה ותהי שם ימים ארבעה חדשים׃

המה מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נבו את הבית מתדקים על הדלת ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו׃ ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל אחי אל תרעו נא אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תעשו את הנבלה הזאת׃ הנה בתי הבתולה וילגשהו אוציאה נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת׃ ולא אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר וישלחוה בעלות השחר׃ ותבא האשה לנות הבקר ותל תח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור׃ ויקם אדניה בבקר ויתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה ילגשו נלת תח הבית וידיה על ה׃ ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על החמור ויקם האיש וילך למקמו׃ ויבא אל ביתו ויקח את המאכלת ויחזק בילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל׃ והיה כל הראה ואמר לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו׃

ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאל ואל לרבבה לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל הנבלה אשר עשה בישראל׃ ויא כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים׃

ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות תח אהל מועד׃

ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׃ וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי׃ וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה׃ ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי׃

מדוע בזית את דבר יהוה לעשות הרע בעינו את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון׃ ועתה לא תור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה׃ כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת׃ כי אתה עשית בתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש׃

ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי׃ ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת׃ ואני אנה אוליך את חרתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך׃ ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה׃

והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת רעה מואביות עמניות אדמית צדנית חתית׃ מן הגוים אשר אמר יהוה אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה׃ ויהי לו נשים שרות שבע מאות ולגשים שלש מאות ויטו נשיו את לבו׃ ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם יהוה אלהיו כלבב דויד אביו׃ וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים׃ ויעש שלמה הרע בעיני יהוה ולא מלא אחרי יהוה כדוד אביו׃

וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש יהוה מני בני ישראל׃

ויעבר הקדשים מן הארץ ויר את כל הגללים אשר עשו אבתיו׃

ויתר הקדש אשר נשאר בימי אא אביו בער מן הארץ׃

ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית יהוה אשר הנשים ארגות שם בתים לאשרה׃

ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה׃

להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ העזבת אלו נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה׃

כי נת תטנה שתי זרה וחלק משמן חכה׃ ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב יות׃

ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃

לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ אל תחמד ייה בלבבך ואל תקחך בעעיה׃ כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נש יקרה תצוד׃ היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרנה׃ אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה׃

נא אשה חר לב משחית נשו הוא יעשנה׃

לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקתי׃ וארא בתאים אבינה בבנים נער חר לב׃ עבר בשוק אצל נה ודרך ביתה יצעד׃ בנש בערב יום באישון לילה ואלה׃ והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃

הטתו ברב לקחה בחלק שתיה תדיחנו׃ הולך אחריה תאם כשור אל טבח יבוא וכעכ אל מור אויל׃ עד ילח חץ כבדו כמהר צור אל ח ולא ידע כי בנשו הוא׃ ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי י׃ אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ כי רבים חללים הילה ועצמים כל הרגיה׃ דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות׃

צדקת ישרים תצילם ובהות בגדים ילכדו׃

שוחה עמקה י זרות זעום יהוה יול שם׃

כי שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה׃ א היא כחת תארב ובוגדים באדם תו׃

איש אהב חכמה ישמח אביו ורעה זונות יאבד הון׃

כן דרך אשה מנאת אכלה ומחתה יה ואמרה לא עלתי און׃

ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אורים ידיה טוב לני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃

איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃

ואתם קרבו הנה בני עננה זרע מנא ותזנה׃

לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנו תחנ הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם יהוה׃ שאי עיניך על שים וראי איה לא שגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניי ארץ בזנותיך וברעתך׃ וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃

ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על כל הר גבה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם׃ ואמר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה ותראה בגודה אחותה יהודה׃ וארא כי על כל אדות אשר נאה משבה ישראל שלחתיה ואתן את ר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא׃

אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם יהוה׃

אי לזאת אלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאו ובית זונה יתגדדו׃ וים מיזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו׃

הגנב רצח ונא והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם׃

נאיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד׃

ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאו והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו היו לי כלם כדם וישביה כעמרה׃

יען אשר עשו נבלה בישראל וינאו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי הוידע ועד נאם יהוה׃

נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה׃

ותבטחי בייך ותזני על שמך ותשכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי׃ ותקחי מבגדיך ותעשי לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃ ותקחי כלי תארתך מזהבי ומכי אשר נתתי לך ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם׃

ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנתך׃ ותשחטי את בני ותתנים בהעביר אותם להם׃ ואת כל תועבתיך ותזנתיך לא זכרתי את ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבות בדמך היית׃

אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את ייך ותשקי את רגליך לכל עובר ותרבי את תזנתך׃ ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את תזנתך להכעיני׃ והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנש שנאותיך בנות לשתים הנכלמות מדרכך זמה׃ ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃ ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה וגם בזאת לא שבעת׃

מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת׃ בבנותיך גבך בראש כל דרך ורמתך עשיתי בכל רחוב ולא הייתי כזונה לקל אתנן׃ האשה המנאת תחת אישה תקח את זרים׃ לכל זנות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מביב בתזנותיך׃ ויהי בך הך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להך׃

לכן זונה שמעי דבר יהוה׃ כה אמר אדני יהוה יען השך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על מאהביך ועל כל גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃ לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מביב וגליתי ערותך אלהם וראו את כל ערותך׃ ושטתיך משטי נאות ושכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃

ושרו בתיך באש ועשו בך שטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד׃ והנחתי חמתי בך ורה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכע עוד׃ יען אשר לא זכרתי את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא עשיתי את הזמה על כל תועבתיך׃

אנשי רכיל היו בך למען שך דם ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך׃ ערות אב גלה בך טמאת הנדה ענו בך׃ ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה ואיש את אחתו בת אביו ענה בך׃

ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו׃ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃ ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃ ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים׃ לבשי תכלת חות וגנים בחורי חמד כלם רשים רכבי וים׃ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה׃ ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישכו תזנותם עליה׃ לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שם לנשים ושוטים עשו בה׃ ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת תזנותיה מזנוני אחותה׃ אל בני אשור עגבה חות וגנים קרבים לבשי מכלול רשים רכבי וים בחורי חמד כלם׃ וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃ ותו אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר׃ חגורי אזור במתניהם רוחי טבולים בראשיהם מראה שלישים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם׃ ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃ ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נשה מהם׃ ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נשי מעליה כאשר נקעה נשי מעל אחותה׃ ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃ ותעגבה על לגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת וים זרמתם׃ ותקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃

והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד׃ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר נקעה נשך מהם׃ ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם׃

לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך׃ ויאמר יהוה אלי בן אדם התשוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ כי נאו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה׃ עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו׃ ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי׃

וא כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃ וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים ובאים ממדבר ויתנו צמידים אל ידיהן ועטרת תארת על ראשיהן׃ ואמר לבלה נאוים עת יזנה תזנותיה והיא׃ ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הזמה׃ ואנשים צדיקם המה ישטו אותהם משט נאות ומשט שכות דם כי נאת הנה ודם בידיהן׃

והשבתי זמה מן הארץ ונורו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃

תחלת דבר יהוה בהושע ויאמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה׃

ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותר זנוניה מניה ונאויה מבין שדיה׃ ן אשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃ ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃ כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ושתי שמני ושקויי׃

אלה וכחש ורצח וגנב ונא רצו ודמים בדמים נגעו׃

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃ על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאנה׃ לא אקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאנה כי הם עם הזנות ירדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט׃

אני ידעתי ארים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית ארים נטמא ישראל׃ לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו׃

אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן׃

ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו׃

מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשים המכרת גוים בזנוניה ומשחות בכשיה׃

ואמרתם על מה על כי יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך׃ ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלהים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד׃ כי שנא שלח אמר יהוה אלהי ישראל וכה חמ על לבושו אמר יהוה צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו׃

וקרבתי אליכם למשט והייתי עד ממהר במכשים ובמנאים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר יהוה צבאות׃

שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תנא׃ אבל אני אמר לכם כל אשר יביט באשה לחמד אותה נא נאה בלבו׃

אבל אני אמר לכם המשלח את אשתו בלתי על דבר זנות עשה אתה נאת והלקח את הגרושה לו לאשה נא הוא׃

כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאוים זנונים גנבות עדיות שקר וגדוים׃

ואני אמר לכם המשלח את אשתו בלתי על דבר זנות ולקח לו אחרת נא הוא והלקח את הגרושה נא הוא׃

שקדו והתללו ן תבאו לידי ניון הן הרוח היא חצה והבשר הוא רה׃

]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נא וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדו וזדון וכלות׃ ]22-12[׃ כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

ויאמר אליהם המשלח את אשתו ולקח אחרת נא הוא עליה׃ ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאת היא׃

הן ידעת את המצות לא תנא לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תעשק כבד את אביך ואת אמך׃

כל איש המשלח את אשתו ולקח אחרת נא הוא וכל הלקח את הגרושה מאישה נא הוא׃

את המצות אתה יודע לא תנא לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃

ויביאו הורים והרושים אשה לניו אשר נתשה בשטותה ויעמידוה בתוך׃ ויאמרו אליו רבי האשה הזאת נתשה כשנטמאת בנאויה׃ ומשה צונו בתורה לקל נשים כאלה ואתה מה תאמר׃ ואך לנות אתו דברו זאת למצא עליו שטנה ויכ ישוע למטה ויתו באצבעו על הקרקע׃ ויהי כאשר הויו לשאל אתו וישא את עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי שע הוא ראשונה ידה בה אבן׃ ויכ שנית למטה ויתו על הקרקע׃ ויהי כשמעם ויך לבם אתם ויצאו אחד אחד החוצה החל מן הזקנים ועד האחרונים ויותר ישוע לבדו והאשה נצבת בתוך׃ וישא ישוע את עיניו וירא כי אין איש בלתי האשה לבדה ויאמר אליה אשה איה שטניך הכי הרשיעך איש׃ ותאמר לא אדני ויאמר לכן גם אני לא ארשיעך לכי לדרכך ואל תחטאי עוד׃

רק לכתב אליהם אשר ירחקו מטמאת האלילים ומן הזנות ומבשר הנחנק ומן הדם׃

אשר תרחקו מזבחי אלילים ומן הדם ומבשר הנחנק ומן הזנות אם מאלה תשמרו את נשתיכם תיטיבו לעשות ושלום לכם׃

ועל דבר המאמינים בגוים כתבנו וגזרנו אשר לא ישמרו דבר מאלה רק להשמר מזבחי אלילים ומן הדם ומבשר הנחנק ומן הזנות׃

על כן גם נתנם האלהים לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את רעהו׃ אשר המירו אמת האלהים בכזב ויכבדו ויעבדו את הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמן׃ בעבור זאת נתנם האלהים לתאות בושה כי נשיהם החליו את התשמיש כדרכן בשלא כדרכן׃ וכן גם הזכרים עזבו את תשמיש האשה כדרכה ויחמו זה בזה בתשוקתם ויעשו תועבה זכר עם זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גום׃

וכאשר מאו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאה לעשות את אשר לא יתכן׃ וירב בקרבם כל חמ זנות ורשע בצע ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהכות׃

יודעים המה את משט אלהים כי עשי אלה בני מות הם ולא לבד שיעשו את אלה כי גם רצתה נשם בעשיהם׃

אם כן אוא אל תמלך החטאת בגוכם אשר ימות לנטות אחריה בתאותיו׃ ]31-21[ גם אל תכינו את אבריכם להיות כלי עול לחטא אך תכינו את נשכם לאלהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלהים כי החטא לא יוכל למשל עוד בכם יען אינכם תחת יד התורה כי אם תחת יד החד׃

כדרך בני אדם אני מדבר מני ריון בשרכם כי כאשר לנים הכינותם את אבריכם לעבודת החטאה והרשע להרשיע כן עתה הכינו את אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש׃

והנה אם תחיה לאיש אחר בחיי בעלה נאת יקרא לה אבל אחרי מות בעלה טורה היא מן התורה ואיננה נאת בהיותה לאיש אחר׃ לכן אחי הומתם גם אתם לתורה בגוית המשיח להיותכם לאחר לאשר נעור מן המתים למען נעשה רי לאלהים׃ כי בעת היותנו בבשר תשוקות החטא אשר התעוררו על ידי התורה היו עלות באברינו לעשות רי למות׃

אך ראה אני באברי חק אחר הלחם לחק שכלי ויוליכני שבי לתורת החטא אשר באברי׃

על כן אין אשמה באלה אשר הם במשיח ישוע המתהלכים בלא כבשר כי אם לי הרוח׃ כי תורת רוח החיים במשיח ישוע שחררה אתי מתורת החטא והמות׃ כי מה שלא יכלה התורה לעשות הנחלשה על יד הבשר עשה האלהים בשלחו את בנו בתואר בשר החטא ובעד החטא וירשיע את החטא בבשר׃ למען תמלא חקת התורה בנו המתהלכים בלא כבשר כי אם לי הרוח׃ כי אשר המה לבשר בעניני הבשר יחשבו ואשר לרוח בעניני הרוח יחשבו׃ כי מחשבת הבשר היא המות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום׃ יען מחשבת הבשר רק שנאת אלהים היא באשר לא תשתעבד לתורת האלהים וא איננה יכולה׃ ואשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצוים לאלהים׃

לכן אחי חיבים אנחנו לא לבשר לחיות לי הבשר׃ כי אם תחיו לי הבשר מות תמתון ואם על ידי הרוח תמותתו את מעללי הבשר חיה תחיו׃

ועתה הנני מזהיר אתכם אחי ברחמי אלהים אשר תשימו את גויותיכם קרבן חי וקדוש ונרצה לאלהים והיתה זאת עבודתכם השכלית׃

כי מצות לא תנא לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך׃

וכמו ביום נתהלכה בצניעות לא בזוללות ובשכרון ולא בבעילות ועשות זמה ולא במריבה וקנאה׃ כי אם לבשו את האדון ישוע המשיח ודאגו לבשרכם אך לא להגביר התאות׃

שמועה נשמעת בארץ כי נמצאה זנות ביניכם וא זנות אשר בגוים לא ר כמוה כי יקח איש את אשת אביו׃

כתבתי לכם באגרת שלא תתערבו עם הזנים׃ ואין דעתי בזאת על הזנים שבעולם הזה או על בצעי בצע וגזלנים ועבדי אלילים כי אז יהיה לכם לצאת מן העולם׃ אך זאת כתבתי לכם לבלתי התערב עם איש אשר אח יקרא והוא זנה או בצע בצע או עבד אלילים או מגד או בא או גזלן עם האיש אשר כזה גם לא תאכלו׃ כי מה לי לשט את אשר בחוץ הלא תשטו את אשר בבית׃ ואשר בחוץ האלהים ישטם ואתם תבערו את הרע מקרבכם׃

הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את מלכות האלהים אל תתעו את נשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאים ולא הקדשים ולא השכבים את זכר׃ לא הגנבים ולא בצעי בצע לא הבאים ולא המגדים ולא הגזלנים כל אלה לא יירשו את מלכות האלהים׃ וכאלה לנים היו מקצתכם אבל רחצתם אבל קדשתם אבל הצדקתם בשם האדון ישוע וברוח אלהינו׃

המאכל לכרש והכרש למאכל והאלהים את זה ואת זה ילכה והגו אל יהי לזנות כי אם לאדון והאדון לגו׃

הלא ידעתם כי גותיכם אברי המשיח הנה הכי אקח את אברי המשיח ואעשה אתם לאברי זונה חלילה׃ או הלא ידעתם כי הדבק בזונה גו אחד הוא עמה כי הכתוב אמר והיו שניהם לבשר אחד׃ אבל הדבק באדון רוח אחד הוא עמו׃ נוו מן הזנות כל חטא אשר יעשה אותו האדם מחוץ לגוו הוא והזונה חטא בעצם גוו׃

ולענים מה שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה׃ אך מני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אשה בעלה׃ האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו כן האשה לבעלה׃ האשה איננה שלטת על גוה כי אם בעלה וכמו כן גם האיש איננו שלט על גוו כי אם אשתו׃ אל תמנעו את עצמכם זה מזה זולתי בהכמת שניכם על זמן קבוע להיות נוים לתענית ולתלה ותשובו ותתאחדו ן ינה אתכם השטן בעבור ריצות יצרכם׃

אך אם לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה׃

וכי יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם תעבר רקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם לבבו איננו חוטא ישיאנה׃

ולא נהיה זנים כאשר זנו מקצתם וילו ביום אחד שלשה ועשרים אל איש׃

לכן החשב שהוא נצב ירא ן יול׃ עדין לא בא עליכם ניון אחר בלתי אם ניון בני אדם כי נאמן הוא האלהים אשר לא יניח לנות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם יתן עם הניון גם תוצאתיו כדי שתוכלו שאת׃

כי כלנו עתידים להראות לני כא דין המשיח למען יקבל איש ואיש כי עלו בחיי גוו אם טוב ואם רע׃

לכן חביבי בהיות לנו ההבטחות האלה נטהרה את עצמנו מכל טמאת בשר ורוח להשלים קדשתנו ביראת אלהים׃

ן אשוב לבוא וישילני אלהי אצלכם ואתאבל על רבים אשר חטאו כבר ולא שבו מן הטמאה ומן הזנות ומן הזמה אשר עשו׃

והנני אמר התהלכו ברוח ולא תמלאו את תאות הבשר׃ כי הבשר מתאוה הך מן הרוח והרוח הך מן הבשר ושניהם מתקוממים זה לזה עד שלא תוכלו לעשות את אשר תחצו׃ ואם תנהגו על ידי הרוח אז אינכם תחת התורה׃ וגלוים הם עלי הבשר אשר הם נאו זנות טמאה וזמה׃ עבודת אלילים וכשו איבות ומצות וקנאה ורגז מריבות מחלקות וכתות׃ צרות עין ושיכות דמים ושרון וזוללות ודומיהן אשר אמר עליהן כמו שאמרתי כבר כי עשי אלה לא ינחלו מלכות האלהים׃

ואשר הם למשיח צלבו את בשרם עם כל תשוקתיו ותאותיו׃

אל תתעו לא יתן אלהים להתל בו כי מה שזרע האדם אתו יקצר׃ הזרע בבשרו יקצר כליון משברו והזרע ברוח יקצר מן הרוח חיי עולם׃

וגם אנחנו כלנו בתוכם הלכנו לנים בתאות הבשר לעשות חצי בשרנו ומחשבותינו ונהי אך בני רגז בטבענו כאשר בני אדם׃

אשר השמינו ויתנו את נשם לזמה לעשות כל תועבה באהבת הבצע׃

אבל זנות וכל טמאה ואהבת בצע בל יזכר ביניכם כאשר נאוה לקדשים׃ גם לא נבול ה ודברי כלות ולעג אשר לא כהגן כי אם קול תודה׃ כי זאת ידע תדעו כי כל זנה וטמא ואהב בצע שהוא עבד אלילים אין לו חלק ונחלה במלכות המשיח והאלהים׃

על כן תמותתו את אבריכם בארץ את הזנות והטמאה והזמה והתאות הרעות ונטות אחרי הבצע אשר היא עבודת אלילים׃

כי רצון האלהים היא קדשתכם אשר תתרחקו מן הזנות׃ וידע כל איש מכם לשמר את כליו בקדשה ויקר׃ ולא בתאות זמה כדרך הגוים אשר אינם ידעים האלהים׃

כי לא קרא אותנו האלהים לטמאה כי אם לקדשה׃ על כן הבוזה זאת לא אנשים הוא בוזה כי אם את האלהים אשר גם שם בקרבנו את רוח קדשו׃

בדעתו זאת כי חק לא הושם בעבור הצדיק אלא בעבור הוררים והמרדים הרשעים והחטאים עשי זמה ונבלה מכי אב ומכי אם ומרצחים׃ וזנים ושכבים את זכר וגנבי נש וכזבים ונשבעים לשקר וכל מעשה הך מן הלקח הבריא׃

ברח לך מתאות הנעורים ורד צדק ואמונה ואהבה ושלום עם כל הקראים אל יהוה בלב טהור׃

כי יהיו האנשים אהבי עצמם ואהבי בצע והוללים וגאים ומגדים וממרים באבותם וכויי טובה ולא חידים׃ חרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכרזים ושנאי טוב׃ ומרים וחזים וגבהי רוח והלכים אחרי תענוגים יותר מאחרי האלהים׃ ואשר דמיון חידות להם ומכחשים בכחה ואתה ור מאלה׃ כי יש בהם הבאים בלאט אל הבתים ושבים נשים טעונות חטאים ונתעות בתאות שנות׃

וליר אתנו אשר נתעב הרשע ותאות העולם ונחיה בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחידות׃

ן ימצא בכם זנה או חלל כעשו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו׃

האישות תיקר בכל וערש יצועכם אל יחלל את הזנים ואת המנאים ידין אלהים׃

אשרי האיש העמד בניונו כי כאשר נבחן ישא עטרת החיים אשר הבטיח יהוה לאהביו׃ אל יאמר המנה האלהים נני כי האלהים איננו מנה ברע והוא לא ינה איש׃ כי אם ינה כל איש בתאות נשו אשר תיתהו ותתהו׃ ואחרי כן הרתה התאות ותלד חטא והחטא כי נשלם יוליד את המות׃

הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתללו ברעה למען תבלו בתאותיכם׃ הנאים והמנאות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים׃

כבני משמעת אל תתנהגו בתאות אשר התאויתם בעוד היותכם בבלי דעת׃

אהובים אזהירכם כגרים ותושבים הנזרו מתאות הבשר המתגרות בנש׃

ועתה כאשר ענה המשיח בעדנו בבשר כן היו גם אתם מזינים במחשבה ההיא כי המענה בבשר חדל מחטוא׃ למען אשר לא תחיו עוד לתאות בני אדם כי אם לרצון אלהים כל ימי היתכם עוד בבשר׃ כי דינו עת החיים אשר עברה לעשות כחץ הגוים בלכתנו בדרכי זמה ובתאות כבאי יין וזללי בשר ורדי שכר ותועבות עבדת האלילים׃

כי לא ח אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויגירם בכבלי אל לשמרם למשט׃ וגם על דורות קדם לא ח וישמר רק את נח השמיני קרא הצדק בהביאו את המבול על דור הרשעים׃ ואת ערי דום ועמרה הך לאר והאשימם במהכה וישימם למשל לאשר עתידים לעשות זמה׃ ויצל את לוט הצדיק אשר הלאוהו אנשי בליעל ההם בדרך זמתם׃ כי הצדיק הזה בשבתו בתוכם האדיב את נשו הישרה יום יום בראותו ובשמעו מעשי רשעם׃ כי יודע יהוה להציל את חידיו מניון ולחשך את הרשעים ליום המשט להשיב גמולם להם׃ וביותר את ההלכים אחרי הבשר בתאות תבל ובזים את הממשלה עזי נים הלכים בשרירות לבם ולא יחרדו מחר את השררות׃

עינים להם מלאות נאים אשר לא תחדלות מחטוא ואת נשות התאים יצודדו ולב מלמד בצע להם בני המארה׃

כי בדברם בגאות דברי שוא יצודו בתאות הבשר על ידי זמתם את אשר אך נמלטו מידי ההלכים בדרך תועה׃

ודעו זאת לכם ראשנה כי באחרית הימים יבאו לצים ההלכים אחרי תאות נשם ויתלוצצו לאמר׃

כי כל אשר בחלד תאות הבשר ותאות העינים וגאות ההון איננו מן אבינו כי אם מן החלד׃ והחלד עבור יעבר עם תאותיו והעשה רצון אלהים יעמד לעד׃

כי התגנבו לבוא מקצת אנשים הכתובים מאז למשט הזה אנשי רשע ההכים את חד אלהינו לזמה וכרים באלהים המשל היחיד ובאדנינו ישוע המשיח׃

והמלאכים אשר לא שמרו את משרתם כי אם עזבו את זבלם שמרם במורות עולם ובאלה למשט היום הגדול׃ כאשר דום ועמרה והערים ביבותיהן אשר הזנו כמוהם וילכו אחרי בשר זר נהיו כראי כי נמרו למור אש עולם׃ וכן גם בעלי החלמות האלה מטמאים את הבשר ואת הממשלה ינאצו ואת השררות יחרו׃

אך מעט יש לי עליך כי שם עמך אנשים דבקים בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לני בני ישראל לאכל מזבחי אלילים ולזנות׃

אך מעט יש לי עליך כי תניח את האשה איזבל האמרת כי היא נביאה ללמד ולהתעות את עבדי לזנות ולאכל זבחי אלילים׃ ואתן לה זמן לשוב והיא מאנה לשוב מתזנותיה׃ הנני מיל אתה על מטה ואת המנאים אתה בצרה גדולה אם לא ישובו ממעשיהם׃

ולא שבו מדרכם לרצח ולכש ולזנות ולגנב׃

ומלאך אחר בא אחריו ויאמר נלה נלה בבל העיר הגדולה כי השקתה כל הגוים מיין חמת תזנתה׃

ויבא אחד מן שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את משט הזונה הגדולה הישבת על מים רבים׃ אשר זנו אתה מלכי האדמה וישכרו שכני תבל מיין תזנותה׃

כי מיין חמת זנותה שתו כל הגוים ומלכי ארץ זנו עמה וחרי ארץ משעת תענגיה העשירו׃

ויבכו וידו עליה מלכי ארץ אשר זנו והתענגו עמה בראתם את עשן שרתה׃

כי אמת וישר משטיו כי שט את הזונה הגדולה אשר השחיתה את הארץ בתזנתה וידרש מידה טאת דם עבדיו׃

אבל רכי הלב ואשר אינם מאמינים והמגאלים והמרצחים והזנים והמכשים ועבדי האלילים וכל המכזבים חלקם יהיה באגם הבער באש וגרית אשר הוא המות השני׃