25 – כסף

ויהי מקץ ימים ויבא קין מרי האדמה מנחה ליהוה׃ והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו׃ ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד וילו ניו׃

ואברם כבד מאד במקנה בכ ובזהב׃

ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו׃

וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל׃

ויהוה ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכ וזהב ועבדם ושחת וגמלים וחמרים׃

ויוצא העבד כלי כ וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃ ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד׃ ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו לשתים׃

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך׃

ויצבר יו בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לר כי אין מר׃

והרעב היה על כל ני הארץ ויתח יו את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃ וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יו כי חזק הרעב בכל הארץ׃

ויכלכל יו את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לי הט׃

ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מני הרעב׃ וילקט יו את כל הכ הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יו את הכ ביתה רעה׃ ויתם הכ מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יו לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי א כ׃ ויאמר יו הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם א כ׃ ויביאו את מקניהם אל יו ויתן להם יו לחם בוים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא׃ ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכ ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו׃ למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם׃ ויקן יו את כל אדמת מצרים לרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לרעה׃ ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו׃

ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כ וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים׃

ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אננו הילך בתורתי אם לא׃ והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום׃

ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר׃ ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצ עלהם משה׃

לא תגנב׃

לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך׃

לא תעשון אתי אלהי כ ואלהי זהב לא תעשו לכם׃

וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת׃

כי יתן איש אל רעהו כ או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים׃ אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו׃

אם כ תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך׃

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי׃

קחו מאתכם תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכ ונחשת׃

ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הני תנות זהב ליהוה׃

ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר צוה יהוה לעשת אתה׃ ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא׃ והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אתה והותר׃

נש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו׃ או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה׃

ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה את שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט׃ וכרמך לא תעולל ורט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם׃ לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו׃

לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין עלת שכיר אתך עד בקר׃

לא תעשו עול במשט במדה במשקל ובמשורה׃ מאזני צדק אבני צדק אית צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים׃

ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה את שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם׃

שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואת את תבואתה׃ ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃ את יח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃

ורת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע עמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃ והעברת שור תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכרים תעבירו שור בכל ארצכם׃ וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משחתו תשבו׃ יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את יחיה ולא תבצרו את נזריה׃ כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה׃

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃

אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃ את כך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך׃

וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה׃

ויאמר יהוה אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל׃ ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חל עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד׃

וידבר יהוה אל משה לאמר׃ ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת יהוה מעשר מן המעשר׃ ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב׃ כן תרימו גם אתם תרומת יהוה מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת יהוה לאהרן הכהן׃ מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת יהוה מכל חלבו את מקדשו ממנו׃

למה יגרע שם אבינו מתוך משחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו׃ ויקרב משה את משטן לני יהוה׃ ויאמר יהוה אל משה לאמר׃ כן בנות צלחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן׃ ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו׃ ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו׃ ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו׃ ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משט כאשר צוה יהוה את משה׃

ונקרב את קרבן יהוה איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכר על נשתינו לני יהוה׃

ולא תב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל׃

ולא תגנב׃

ולא תחמד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך׃

ארץ אשר לא במכנת תאכל בה לחם לא תחר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת׃

ן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת׃ ובקרך וצאנך ירבין וכ וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה׃ ורם לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שר ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש׃ המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נתך להיטבך באחריתך׃ ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה׃ וזכרת את יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה׃

כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא נים ולא יקח שחד׃ עשה משט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה׃

והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם׃

והיה המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה׃

לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך׃

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה׃ ואכלת לני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את יהוה אלהיך כל הימים׃

מקץ שבע שנים תעשה שמטה׃ וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה ליהוה׃ את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך׃

כי יהוה אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו׃

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקץ את ידך מאחיך האביון׃ כי תח תתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחרו אשר יחר לו׃

השמר לך ן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא׃ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך יהוה אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך׃ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר תח תתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך׃

ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך יהוה אלהיך׃

איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך׃

ולא ירבה לו נשים ולא יור לבבו וכ וזהב לא ירבה לו מאד׃

ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר לו׃

לא תיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃

לא תשיך לאחיך נשך כ נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך׃ לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך יהוה אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה׃

כי ימצא איש גנב נש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך׃

כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃

ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש׃ ועתה הנה הבאתי את ראשית רי האדמה אשר נתתה לי יהוה והנחתו לני יהוה אלהיך והשתחוית לני יהוה אלהיך׃ ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך׃

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו׃ ואמרת לני יהוה אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי׃

והותרך יהוה לטובה ברי בטנך וברי בהמתך וברי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך׃ יתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃

וכל כ וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא ליהוה אוצר יהוה יבוא׃

ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה יהוה אלהי ישראל הוא נחלתם כאשר דבר להם׃

יהוה מוריש ומעשיר משיל א מרומם׃ מקים מער דל מאשת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃

וישלח יהוה את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש׃ לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד׃ ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מתו תאכל ומכו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת׃ ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו׃ ויחר א דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי יהוה כי בן מות האיש העשה זאת׃ ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל׃

ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכ שקלים חמשים׃ ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגה מעל ישראל׃

ויצ שלמה את הבית מנימה זהב גור ויעבר ברתיקות זהב לני הדביר ויצהו זהב׃ ואת כל הבית צה זהב עד תם כל הבית וכל המזבח אשר לדביר צה זהב׃

ואת קרקע הבית צה זהב לנימה ולחיצון׃

ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית יהוה את מזבח הזהב ואת השלחן אשר עליו לחם הנים זהב׃ ואת המנרות חמש מימין וחמש משמאול לני הדביר זהב גור והרח והנרת והמלקחים זהב׃ והות והמזמרות והמזרקות והכות והמחתות זהב גור והתות לדלתות הבית הנימי לקדש הקדשים לדלתי הבית להיכל זהב׃

ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב׃

וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב גור אין כ לא נחשב בימי שלמה למאומה׃ כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכ שנהבים וקים ותכיים׃ ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר ולחכמה׃

ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי ת לחם בידך׃ ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כ קמח בכד ומעט שמן בצחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצחת השמן לא תחר עד יום תתן יהוה גשם על ני האדמה׃ ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים׃ כד הקמח לא כלתה וצחת השמן לא חר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃

ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר אין לשחתך כל בבית כי אם אוך שמן׃ ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי כלים רקים אל תמעיטי׃ ובאת וגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תיעי׃ ותלך מאתו ותגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת׃ ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃ ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר׃

ויתן חזקיה את כל הכ הנמצא בית יהוה ובאצרות בית המלך׃ בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל יהוה ואת האמנות אשר צה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור׃

ויוצא משם את כל אוצרות בית יהוה ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל יהוה כאשר דבר יהוה׃ והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה אלים גולה וכל החרש והמגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ׃

ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל׃

וגם הקרובים אליהם עד יששכר וזבלון ונתלי מביאים לחם בחמורים ובגמלים וברדים ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין ושמן ובקר וצאן לרב כי שמחה בישראל׃

והנה בעניי הכינותי לבית יהוה זהב ככרים מאה אל וכ אל אלים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוי׃

וככל כחי הכינותי לבית אלהי הזהב לזהב והכ לכ והנחשת לנחשת הברזל לברזל והעצים לעצים אבני שהם ומלואים אבני וך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שיש לרב׃ ועוד ברצותי בבית אלהי יש לי גלה זהב וכ נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לבית הקדש׃

ויתנו לעבודת בית האלהים זהב ככרים חמשת אלים ואדרכנים רבו וכ ככרים עשרת אלים ונחשת רבו ושמונת אלים ככרים וברזל מאה אל ככרים׃ והנמצא אתו אבנים נתנו לאוצר בית יהוה על יד יחיאל הגרשני׃ וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו ליהוה וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה׃

והעשר והכבוד מלניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל׃

וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך׃

יהוה אלהינו כל ההמון הזה אשר הכיננו לבנות לך בית לשם קדשך מידך היא ולך הכל׃

ויאמר אלהים לשלמה יען אשר היתה זאת עם לבבך ולא שאלת עשר נכים וכבוד ואת נש שנאיך וגם ימים רבים לא שאלת ותשאל לך חכמה ומדע אשר תשוט את עמי אשר המלכתיך עליו׃ החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכים וכבוד אתן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לניך ואחריך לא יהיה כן׃

ויתן המלך את הכ ואת הזהב בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשלה לרב׃

ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יהוה׃ וכרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו׃

ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים׃ ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה׃ ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב׃ ויש אשר אמרים לוינו כ למדת המלך שדתינו וכרמינו׃ ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים׃ ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה׃ וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה׃ ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו ויחרישו ולא מצאו דבר׃ ויאמר לא טוב הדבר אשר אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרת הגוים אויבינו׃ וגם אני אחי ונערי נשים בהם כ ודגן נעזבה נא את המשא הזה׃ השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכ והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם׃ ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה׃ גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן ויהללו את יהוה ויעש העם כדבר הזה׃

והגורלות הלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח יהוה אלהינו ככתוב בתורה׃ ולהביא את בכורי אדמתנו ובכורי כל רי כל עץ שנה בשנה לבית יהוה׃ ואת בכרות בנינו ובהמתינו ככתוב בתורה ואת בכורי בקרינו וצאנינו להביא לבית אלהינו לכהנים המשרתים בבית אלהינו׃ ואת ראשית עריתינו ותרומתינו ורי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבדתנו׃ והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלהינו אל הלשכות לבית האוצר׃ כי אל הלשכות יביאו בני ישראל ובני הלוי את תרומת הדגן התירוש והיצהר ושם כלי המקדש והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים ולא נעזב את בית אלהינו׃

ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃

וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃

ויהי מקנהו שבעת אלי צאן ושלשת אלי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם׃ והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם׃

ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך׃

חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃

כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃

יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תשיט׃ לא מים עי תשקה ומרעב תמנע לחם׃

והיה שדי בצריך וכ תועות לך׃

גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו׃ חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה׃ יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ׃ הן ראים במדבר יצאו בעלם משחרי לטר ערבה לו לחם לנערים׃ בשדה בלילו יקצירו וכרם רשע ילקשו׃ ערום ילינו מבלי לבוש ואין כות בקרה׃ מזרם הרים ירטבו ומבלי מחה חבקו צור׃ יגזלו משד יתום ועל עני יחבלו׃ ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃

כי חד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל׃ אם שמתי זהב כלי ולכתם אמרתי מבטחי׃ אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי׃

אשר לא נשא ני שרים ולא נכר שוע לני דל כי מעשה ידיו כלם׃

ויהוה שב את שבית איוב בהתללו בעד רעהו וי יהוה את כל אשר לאיוב למשנה׃

ולא נמצא נשים יות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם׃

שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אי ארץ׃

כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד׃

כי הלל רשע על תאות נשו ובצע ברך נאץ יהוה׃

כו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם׃

יהוה מנת חלקי וכוי אתה תומיך גורלי׃ חבלים נלו לי בנעמים א נחלת שרה עלי׃

מזמור לדוד יהוה רעי לא אחר׃

יראו את יהוה קדשיו כי אין מחור ליראיו׃

כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃

בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה׃ והתענג על יהוה ויתן לך משאלת לבך׃

נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם׃ כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה׃

צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה׃

ואני עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומלטי אתה אלהי אל תאחר׃

למנצח מזמור לדוד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהוה׃ יהוה ישמרהו ויחיהו יאשר בארץ ואל תתנהו בנש איביו׃

הבטחים על חילם וברב עשרם יתהללו׃ אח לא דה ידה איש לא יתן לאלהים כרו׃ ויקר דיון נשם וחדל לעולם׃

הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו׃

אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב׃

כי יציל אביון משוע ועני ואין עזר לו׃ יח על דל ואביון ונשות אביונים יושיע׃

שטו דל ויתום עני ורש הצדיקו׃ לטו דל ואביון מיד רשעים הצילו׃

כי שמש ומגן יהוה אלהים חן וכבוד יתן יהוה לא ימנע טוב להלכים בתמים׃

נה אל תלת הערער ולא בזה את תלתם׃

הון ועשר בביתו וצדקתו עמדת לעד׃

טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשט׃

מקימי מער דל מאשת ירים אביון׃ להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו׃

עצביהם כ וזהב מעשה ידי אדם׃

י יהוה עליכם עליכם ועל בניכם׃ ברוכים אתם ליהוה עשה שמים וארץ׃

מה אשיב ליהוה כל תגמולוהי עלי׃

עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו׃ ותח את ידך ומשביע לכל חי רצון׃

כן ארחות כל בצע בצע את נש בעליו יקח׃

אם תבקשנה ככ וכמטמונים תחשנה׃ אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא׃

כבד את יהוה מהונך ומראשית כל תבואתך׃ וימלאו אמיך שבע ותירוש יקביך ירצו׃

אשרי אדם מצא חכמה ואדם ייק תבונה׃ כי טוב חרה מחר כ ומחרוץ תבואתה׃ יקרה היא מניים וכל חציך לא ישוו בה׃

אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידיך לעשות׃ אל תאמר לרעיך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך׃

בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כיך׃ נוקשת באמרי יך נלכדת באמרי יך׃ עשה זאת אוא בני והנצל כי באת בכ רעך לך התר ורהב רעיך׃ אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעעיך׃ הנצל כצבי מיד וכצור מיד יקוש׃

לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נשו כי ירעב׃ ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן׃

עשר וכבוד אתי הון עתק וצדקה׃ טוב ריי מחרוץ ומז ותבואתי מכ נבחר׃ בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משט׃ להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא׃

לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות׃ לא ירעיב יהוה נש צדיק והות רשעים יהד׃ ראש עשה כ רמיה ויד חרוצים תעשיר׃ אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש׃

הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם׃

כ נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט׃ שתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחר לב ימותו׃ ברכת יהוה היא תעשיר ולא יו עצב עמה׃

מאזני מרמה תועבת יהוה ואבן שלמה רצונו׃

רע ירוע כי ערב זר ושנא תקעים בוטח׃ אשת חן תתמך כבוד ועריצים יתמכו עשר׃

יש מזר ונו עוד וחושך מישר אך למחור׃ נש ברכה תדשן ומרוה גם הוא יורא׃ מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר׃ שחר טוב יבקש רצון ודרש רעה תבואנו׃ בוטח בעשרו הוא יל וכעלה צדיקים ירחו׃

מתאוה ואין נשו עצל ונש חרצים תדשן׃

יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב׃ כר נש איש עשרו ורש לא שמע גערה׃

הון מהבל ימעט וקבץ על יד ירבה׃

טוב ינחיל בני בנים וצון לצדיק חיל חוטא׃

גם לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים׃ בז לרעהו חוטא ומחונן עניים אשריו׃ הלוא יתעו חרשי רע וחד ואמת חרשי טוב׃ בכל עצב יהיה מותר ודבר שתים אך למחור׃

עשק דל חר עשהו ומכבדו חנן אביון׃

בית צדיק חן רב ובתבואת רשע נעכרת׃

טוב מעט ביראת יהוה מאוצר רב ומהומה בו׃ טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבו ושנאה בו׃

עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה׃

טוב מעט בצדקה מרב תבואות בלא משט׃

קנה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכ׃

טוב ת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב׃ עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה׃ מצר לכ וכור לזהב ובחן לבות יהוה׃

אדם חר לב תוקע כ ערב ערבה לני רעהו׃

תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות׃

מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו׃

מחר עצל לא יחרש ישאל בקציר ואין׃

אבן ואבן איה ואיה תועבת יהוה גם שניהם׃

ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא יהו חצץ׃

נחלה מבחלת בראשנה ואחריתה לא תברך׃

מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחור׃ על אוצרות בלשון שקר הבל נד מבקשי מות׃

אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה׃

איש מחור אהב שמחה אהב יין ושמן לא יעשיר׃ כר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד׃ טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדונים וכע׃ אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכיל אדם יבלענו׃

תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות׃ כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך׃

נבחר שם מעשר רב מכ ומזהב חן טוב׃ עשיר ורש נגשו עשה כלם יהוה׃

עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה׃ זורע עולה יקצור און ושבט עברתו יכלה׃ טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל׃

עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך למחור׃

אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער׃ כי יהוה יריב ריבם וקבע את קבעיהם נש׃

אל תהי בתקעי כ בערבים משאות׃ אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך׃

אל תיגע להעשיר מבינתך חדל׃ התעו עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנים כנשר ועי השמים׃

כי בא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה׃

בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃

מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ ובא מתהלך רישך ומחריך כאיש מגן׃

תוחי זהב במשכיות כ דבר דבר על אניו׃

אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים׃ כי גחלים אתה חתה על ראשו ויהוה ישלם לך׃

כי לא לעולם חן ואם נזר לדור דור׃

טוב רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר׃ נוצר תורה בן מבין ורעה זוללים יכלים אביו׃ מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו׃

חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו׃

עבד אדמתו ישבע לחם ומרד רקים ישבע ריש׃ איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה׃ הכר נים לא טוב ועל ת לחם ישע גבר׃ נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חר יבאנו׃ מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון׃ גוזל אביו ואמו ואמר אין שע חבר הוא לאיש משחית׃

נותן לרש אין מחור ומעלים עיניו רב מארות׃

ידע צדיק דין דלים רשע לא יבין דעת׃

חולק עם גנב שונא נשו אלה ישמע ולא יגיד׃

שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריני לחם חקי׃ ן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יהוה ון אורש וגנבתי ותשתי שם אלהי׃

תח יך שט צדק ודין עני ואביון׃ אשת חיל מי ימצא ורחק מנינים מכרה׃

כה רשה לעני וידיה שלחה לאביון׃

הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃ עשיתי לי גנות ורדים ונטעתי בהם עץ כל רי׃ עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃ קניתי עבדים ושחות ובני בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לני בירושלם׃ כנתי לי גם כ וזהב וגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃ וגדלתי והותי מכל שהיה לני בירושלם א חכמתי עמדה לי׃ וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי׃ וניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃

אהב כ לא ישבע כ ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל׃

כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו׃

גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃

איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכים וכבוד ואיננו חר לנשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃

לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכ יענה את הכל׃

בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים׃

ותמלא ארצו כ וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו וים ואין קצה למרכבתיו׃ ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו׃

להטות מדין דלים ולגזל משט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃

ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃

הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כ לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כ ובלוא מחיר יין וחלב׃ למה תשקלו כ בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נשכם׃

הלוא ר לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכיתו ומבשרך לא תתעלם׃

ותק לרעב נשך ונש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואלתך כצהרים׃

אז תראי ונהרת וחד ורחב לבבך כי יהך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך׃ שעת גמלים תכך בכרי מדין ועיה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת יהוה יבשרו׃

תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כ ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי קדתך שלום ונגשיך צדקה׃

ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בוך עיניך לשוא תתיי מאו בך עגבים נשך יבקשו׃

חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל חטאותיך ובכל גבוליך׃

שכנתי על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃

כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם באכל להשיב נש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃

כם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה׃

הנה זה היה עון דם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה׃ ותגבהינה ותעשינה תועבה לני ואיר אתהן כאשר ראיתי׃

ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכה בגד׃ בנשך לא יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משט אמת יעשה בין איש לאיש׃ בחקותי יהלך ומשטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה׃

עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל הגלולים נשא עיניו תועבה עשה׃ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה׃

שחד לקחו בך למען שך דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה׃

עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת הגר עשקו בלא משט׃ ואבקש מהם איש גדר גדר ועמד ברץ לני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי׃

בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכ באוצרותיך׃ ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים׃ לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יי חכמתך וחללו יעתך׃

ואמרת אעלה על ארץ רזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם׃ לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבת ואל עם מא מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ׃ שבא ודדן וחרי תרשיש וכל כריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כ וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול׃

בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכא די הנק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃ באדין היתיו מאני דהבא די הנקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃ אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכא נחשא רזלא אעא ואבנא׃

כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר׃

כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃ ויאמר ארים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא׃

ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃ ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם יהוה אלהיכם אשר עשה עמכם להליא ולא יבשו עמי לעולם׃

לכן יען בושכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם׃ כי ידעתי רבים שעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כר ואביונים בשער הטו׃

שמעו זאת השאים אביון ולשבית ענוי ארץ׃ לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונתחה בר להקטין איה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃ לקנות בכ דלים ואביון בעבור נעלים ומל בר נשביר׃

וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו׃

הלוא אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט׃ הלוא תע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשות למו׃

והיה חילם למשה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם׃

גם כם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל הארץ כי כלה אך נבהלה יעשה את כל ישבי הארץ׃

לי הכ ולי הזהב נאם יהוה צבאות׃

ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כ׃ ויאמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכ ואשליך אתו בית יהוה אל היוצר׃

היקבע אדם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה׃ במארה אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו׃ הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טר בביתי ובחנוני נא בזאת אמר יהוה צבאות אם לא אתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די׃

ויבאו הביתה וימצאו את הילד עם מרים אמו ויל על ניהם וישתחוו לו ויתחו את אוצרותם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומר׃

אשרי עניי רוח כי להם מלכות השמים׃

אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי הם ישבעו׃

ואשר יחץ לריב עמך ולקחת את כתנתך תן לו גם את חמעיל׃ והאנ אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים׃ השאל מאתך תן לו והבא ללות ממך אל תשב ניו׃

השמרו לכם מעשות צדקתכם לני בני אדם למען יראו אתכם ואם לא אין לכם שכר מאת אביכם שבשמים׃ לכן בעשותך צדקה אל תריע לניך בשור כמעשה החנים בבתי הכניות ובחרבות למען יהללו אותם האמשים אמן אמר אני לכם כי לקחו את שכרם׃ ואתה בעשותך צדקה אל תדע שמאלך את אשר עשה ימינך׃ למען תהיה צדקתך בתר ואביך הראה במתרים הוא בגלוי יגמלך׃

את לחם חקנו תן לנו היום׃ ולח לנו את חבותינו כאשר לחנו גם אנחנו לחיבינו׃

אל תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלום שם ורקב וגנבים יחתרו שם וגנבו׃ אבל תאצרו לכם אוצרות בשמים אשר ורקב לא יאכלום שם וגנבים לא יחתרו שם ולא יגנבו׃ כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃

לא יוכל איש לעבד שני אדנים כי אם ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ויבזה את האחר לא תוכלו עבוד את האלהים ואת הממון׃

על כן אמר אני לכם אל תדאגו לנשכם מה תאכלו ומה תשתו ולגוכם מה תלבשו הלא הנש היא יקרה מן המזון והגו יקר מן המלבוש׃ הביטו וראו את עו השמים אשר אינם זרעים ואינם קצרים ואינם אים לאמים ואביכם שבשמים מכלכל אתם הלא אתם נעליתם עליהם מאד׃ ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוי על קומתו אמה אחת׃ וללבוש למה תדאגו התבוננו נא אל שושני השדה הצמחות אינן עמלות ואינן טות׃ ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה׃ ואם ככה מלביש האלהים את חציר השדה אשר היום צמח ומחר ישלך לתוך התנור א כי אתכם קטני האמונה׃ לכן אל תדאגו לאמר מה נאכל ומה נשתה ומה נלבש׃ כי את כל אלה מבקשים הגוים הלא ידע אביכם אשר בשמים כי אתם צריכים לכל אלה׃ אך בקשו בראשונה את מלכות אלהים ואת צדקתו ונו לכם כל אלה׃ לכן אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו ודיו ליום צרתו׃

שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דקו ויתח לכם׃ כי כל השאל יקבל והדרש ימצא והדק יתח לו׃

הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם א כי אביכם שבשמים יתן אך טוב לשאלים מאתו׃

ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי ער ולעו השמים קנים ובן האדם אין לו מקום להניח שם את ראשו׃

לא תקחו זהב ולא כ ולא נחשת בחגוריכם׃ ולא תרמיל לדרך ולא שתי כתנות ולא נעלים ולא מטה כי שוה העל די מחיתו׃

והמשקה את אחד הקטנים האלה רק כו מים קרים לשם תלמיד אמן אמר אני לכם כי לא יאבד שכרו׃

ויש אשר נל על האדמה הטובה ויתן רי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים׃

והנזרע בין הקצים הוא השמע את הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את הדבר ורי לא יהיה לו׃ והנזרע על האדמה הטובה הוא השמע את הדבר ומבין אתו א יעשה רי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים׃

עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא׃ עוד דומה מלכות השמים לחר המבקש מרגליות טבות׃ וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה׃

כי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם ונשו תשחת או מה יתן האדם דיון נשו׃

ויהי כבואם אל כר נחום ויגשו אל טרו גבי מחצית השקל ויאמרו הלא יתן רבכם את מחצית השקל׃ ויאמר הן ובבואו הביתה קדם אתו ישוע לשאל מה דעתך שמעון מלכי הארץ ממי יקחו מכ ומ מאת בניהם או מאת הזרים׃ ויאמר טרו אליו מאת הזרים ויאמר לו ישוע אם כן אוא הבנים חשים המה׃ אך למען לא נהיה להם למכשול לך אל הים והשלכת אל תוכו חכה ואת הדג הראשון אשר יעלה שאהו וכאשר תתח את יו תמצא בו אתירא אותו קח לך ונתת להם בעדי ובעדך׃

על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חץ לעשות חשבון עם עבדיו׃ וכאשר החל לחשב הובא לניו איש אשר חיב לו עשרת אלים ככרי כ׃ ולא היה לו לשלם ויצו אדניו למכר אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו וכן ישלם׃ ויל העבד וישתחו לו לאמר אדני הארך לי אך ואת כל אשלמה לך׃ ויהמו רחמי אדוני העבד ההוא ויטרהו וישמט לו את החוב׃ ויצא העבד ההוא מלניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב לו מאה דינרים ויחזק בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי׃ ויל חברו לני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך לי אך ואשלמה לך הכל׃ והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי ישלם לו את חובו׃ וחבריו העבדים ראו את הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לאדניהם את כל אשר נעשה׃ ויקרא אליו אדניו ויאמר לו אתה העבד הרע את כל החוב ההוא השמטתי לך יען אשר בקשת ממני׃ הלא היה לך גם אתה לרחם על העבד חברך כאשר רחמתי אני עליך׃ ויקצ אדניו ויגר אותו למירים עד כי ישלם את כל חובו׃ ככה יעשה לכם גם אבי שבשמים אם לא תלחו איש איש לאחיו בכל לבבכם את חטאתם׃

ויאמר ישוע אליו אם חצך להיות שלם לך מכר את רכשך ותן לעניים והיה לך אוצר בשמים ושוב הלם ולך אחרי׃ ויהי כשמע הבחור את הדבר הזה וילך משם נעצב כי היו לו נכים רבים׃

ויאמר ישוע אל תלמידיו אמן אמר אני לכם קשה לעשיר לבוא אל מלכות השמים׃ ועוד אני אמר לכם כי נקל לגמל לעבר דרך נקב המחט מבא עשיר אל מלכות האלהים׃ והתלמידים כשמעם זאת השתוממו מאד ויאמרו מי אוא יוכל להושע׃ ויבט בן ישוע ויאמר להם מבני אדם ילא הדבר אבל מהאלהים לא ילא כל דבר׃

ויען טרו ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך מה יהיה לנו׃ ויאמר ישוע אליהם אמן אמר אני לכם אתם ההלכים אחרי בהתחדש הבריאה כאשר ישב בן האדם על כא כבודו תשבו גם אתם על שנים עשר כאות לשט את שנים עשר שבטי ישראל׃ וכל איש אשר עזב את בתיו ואת אחיו ואת אחיותיו ואת אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת שדותיו למען שמי הוא יקח מאה שערים וחיי עולמים יירש׃

כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר עלים לכרמו׃ והתנה עם העלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃ ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃ ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃ ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃ ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים ה בטלים כל היום׃ ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃ ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל קידו קרא את העלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃ ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃ ובבא הראשונים דמו בנשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃ ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃ אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר בלנו את כבד היום ואת חמו׃ ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃ קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃ הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃ ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

ויבא ישוע אל מקדש האלהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים במקדש ויהך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃ ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת ריצים׃

לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מ אל הקיר אם לא׃ וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנים מה תנוני׃ הראוני את מטבע המ ויביאו לו דינר׃ ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃ ויאמרו אליו של הקיר ויאמר אליהם לכן תנו לקיר את אשר לקיר ולאלהים את אשר לאלהים׃

אוי לכם הורים והרושים החנים כי מעשרים אתם את המנתא ואת השבת ואת הכמן ותניחו את החמורות בתורה את המשט ואת החד ואת האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃

כי כמו איש נע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימר להם את רכושו׃ ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כי ערכו וימהר ויע משם׃ וילך האיש הלקח חמש ככרים ויחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃ וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות׃ אך לקח האחת הלך ויחר באדמה ויטמן את כ אדניו׃ ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃ ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃ ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אקידך בוא אל שמחת אדניך׃ ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃ ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אקידך בוא אל שמחת אדניך׃ ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנ מאשר לא זרת׃ ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך׃ ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנ מאשר לא זרתי׃ לכן היה עליך לתת את כי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית׃ על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים׃ כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדי והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו׃ ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוד העולם׃ כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאוני׃ ערום ותכוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃ וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃ ומתי ראינוך גר ונאך או ערם ונכך׃ ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃ והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃

ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃ כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃ גר הייתי ולא אתם אותי ערום ולא כיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃ וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃ אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃

ותקרב אליו אשה ובידה ך שמן יקר מאד ותצק על ראשו בהבו על השלחן׃ ויראו התלמידים ויתרעמו לאמר על מה האבוד הזה׃ כי השמן הזה היה ראוי להמכר במחיר רב ולתתו לעניים׃ וידע ישוע ויאמר אליהם למה תוגו את האשה הלא מעשה טוב עשתה עמדי׃ כי עניים תמיד עמכם ואנכי אינני אתכם תמיד׃

ויאמר מה תתנו לי ואמרנו בידכם וישקלו לו שלשים כ׃ ומן העת ההיא בקש תאנה למר אותו׃

וירא יהודה המר אותו כי הרשיעהו וינחם וישב את שלשים הכ אל הכהנים הגדולים והזקנים לאמר׃ חטאתי כי דם נקי הגרתי והם אמרו מה לנו ולזאת אתה תראה׃ וישלך את הכ אל ההיכל וין וילך ויחנק׃ ויקחו ראשי הכהנים את הכ ויאמרו לא נכון לנו לתתו אל ארון הקרבן כי מחיר דמים הוא׃ ויתיעצו ויקנו בו את שדה היוצר לקבורת הגרים׃ על כן שם השדה ההוא שדה הדם עד היום הזה׃ אז נתמלא מה שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכ אדר היקר אשר יקר מעל בני ישראל׃ ויתנו אתם אל שדה היוצר כאשר צוני יהוה׃

ויש אשר נל על האדמה הטובה ויתן רי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃

והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃ ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ורי לא יהיה לו׃ ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים רי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃

ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויר את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ ויאכלו כלם וישבעו׃ וישאו מן התותים מלוא לים שנים עשר וגם מן הדגים׃ והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלי איש׃

]22-12[׃ כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

כי כל אשר יחץ להושיע את נשו תאבד נשו ממנו וכל אשר תאבד לו נשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃ כי מה יכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נשו׃ או מה יתן איש דיון נשו׃

ויבט בו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו אחת חרת לך מכר את כל אשר לך ותן לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא שא את הצלב ולך אחרי׃ ויצר לו על הדבר הזה ויעצב וילך לו כי הון רב היה לו׃

ויבט ישוע ביב ויאמר אל תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכים לבוא אל מלכות האלהים׃ ויבהלו התלמידים על דבריו וי ישוע ויען ויאמר להם בני מה קשה לבטחים על חילם לבוא אל מלכות האלהים׃ נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃ ויויו עוד להשתומם ויאמרו איש אלם אחיו מי אוא יוכל להושע׃ ויבט בם ישוע ויאמר מבני אדם תלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא ילא כל דבר׃

ויען טרו ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃ ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את ביתו או את אחיו או את אחיותיו או את אביו או את אמו או את אשתו או את בניו או את שדותיו למעני ולמען הבשורה׃ אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל הרדיות מאה עמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים׃

ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃ ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃ וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת ריאים׃

ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מני איש כי לא תכיר נים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מ אל הקיר אם לא נתן׃ והוא ידע את חנתם ויאמר אליהם מה תנוני הביאו אלי דינר ואראה׃ ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיר׃ ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיר תנו לקיר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃

וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃ ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי רוטות אשר הן רבע אר׃ ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃ כי כלם נתנו מן העד שלהם והיא ממחרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃

ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויב אל השלחן ותבא אשה ובידה ך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הך ותצק על ראשו׃ ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה׃ כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃ ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נשה מעשה טוב עשתה עמדי׃ כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד׃

והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כ ויבקש תאנה למרו׃

ויען ויאמר אליהם מי אשר לו כתנות שתים הוא יחלק לאשר אין לו ומי אשר לו מזון ככה יעשה גם הוא׃

ויבאו גם מוכים להטבל ויאמרו אליו רבי מה נעשה׃ ויאמר אליהם אל תגבו יותר מחקכם׃ וישאלהו גם אנשי הצבא לאמר ואנחנו מה נעשה ויאמר אליהם איש אל תזעזעו ואל תלשינו איש ויהי די לכם בשכרכם׃

והוא נשא את עיניו אל תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי לכם מלכות האלהים׃ אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃

אך אוי לכם העשירים כי כבר לקחתם את נחמתכם׃ אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃

המכה אתך על הלחי הטה לו גם את האחרת והלקח את מעילך אל תמנע ממנו גם את כתנתך׃ וכל השאל ממך תן לו והלקח את אשר לך אל תשאל מאתו׃

ואם תאהבו את אהביכם מה הוא חדכם כי גם החטאים אהבים את אהביהם׃ ואם תיטיבו למטיביכם מה הוא חדכם גם החטאים יעשו כן׃

ואם תלוו את האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה הוא חדכם גם החטאים מלוים את החטאים למען יושב להם בשוה׃ אבל אהבו את איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם לשכחי טובה ולרעים׃

תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשעה יתנו אל חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃

ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונל בידי שדדים והם השיטהו וגם צעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃

ולמחרת בנעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוי עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃

את לחם חקנו תן לנו יום יום׃

הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם א כי האב מן השמים יתן את רוח הקדש לשאלים מאתו׃

אבל תנו לצדקה את אשר בם והנה הכל טהור לכם׃ אך אוי לכם הרושים כי תעשרו את המנתא ואת היגם ואת כל הירק ותעברו את המשט ואת אהבת אלהים והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃

ויאמר אליו אחד מן העם רבי אמר נא אל אחי ויחלק אתי את הירשה׃ ויאמר אליו בן אדם מי שמני עליכם לשט ולמחלק׃ ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות נכיו׃

וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה׃ ויחשב בלבו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום לכנו בו את תבואתי׃ ויאמר את זאת אעשה הר את אמי ובנה גדולים מהם ואכנה שמה את כל יבולי וטובי׃ ואמר לנשי נשי יש לך עתודות הרבה לשנים רבות הנשי אכלי שתי ושישי׃ והאלהים אמר לו אתה הכיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נשך ואשר הכינות לך למי יהיה׃ זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים׃

ויאמר אל תלמידיו לכן אני אמר לכם אל תדאגו לנשכם מה תאכלו ולגוכם מה תלבשו׃ הנש יקרה היא מן המזון והגו יקר מן המלבוש׃ התבוננו אל הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה מעלים אתם מן העו׃ ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוי אמה אחת על קומתו׃ ועתה הן מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה תדאגו׃ התבוננו אל השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה׃ ואם ככה ילביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור א כי אתכם קטני האמונה׃ גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות׃ כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה׃ אך בקשו את מלכות האלהים ונו לכם כל אלה׃

מכרו את רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא יקרב אליו ו לא יאכלהו׃

כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃

וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה עודת צהרים או עודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים ן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃ אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולחים ולעורים׃ ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

ככה כל איש מכם אשר לא נטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחש היטב עד כי תמצאהו׃ והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ כן אני אמר לכם תהיה שמחה לני מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יל לי ויחלק להם את הנחלה׃ ויהי מקץ ימים ויא הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם זר את רכשו וילך בדרך ובאים וזוללים׃ ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חר לחם׃ וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃ וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולניך׃ ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויל על צואריו וישקהו׃ ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃ והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

ויאמר גם אל תלמידיו איש עשיר היה ולו קיד על ביתו וילשינהו אליו באמרם כי מזר הוא את קניניך׃ ויקרא אתו ויאמר אליו מה זאת שמעתי עליך תן חשבון קדתך כי לא תוכל להיות עוד קיד׃ ויאמר הקיד בלבו מה אעשה כי יקח אדני ממני את הקדה לעדר לא אוכל ולשאל על התחים אני בוש׃ ידעתי מה אעשה למען יאוני אל בתיהם בעת אור מקדתי׃ ויקרא אל כל איש אשר נשה בהם אדניו וישאל את הראשון כמה אתה חיב לאדני׃ ויאמר מאת בתי שמן ויאמר אליו קח את שטרך ומהר שב וכתבת חמשים׃ ואל אחר אמר כמה אתה חיב ויאמר מאת כר חטים ויאמר קח את שטרך וכתב שמנים׃ וישבח האדון את קיד העולה על אשר הערים לעשות כי בני העולם הזה ערומים הם בדורם מבני האור׃ וגם אני אמר לכם עשו לכם אהבים בממון העולה למען בעת כלתו יאו אתכם אל משכנות עולם׃

הנאמן במעט מזער נאמן גם בהרבה והמעול במעט מזער מעול גם בהרבה׃ לכן אם בממון העולה לא הייתם נאמנים את האמתי מי יקיד בידכם׃ ואם בדבר אשר לאחרים לא הייתם נאמנים את אשר לכם מי יתן לכם׃

אין עבד אשר יוכל לעבד שני אדנים כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ואת האחר יבזה לא תוכלו עבד את האלהים ואת הממון׃ וישמעו כל זאת גם הרושים אשר הם אהבי כ וילעגו לו׃

איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום׃ ואיש אביון ושמו לעזר משכב תח שער ביתו והוא מלא אבעבעות׃ ויתאו לשבע מן הרורים הנלים מעל שלחן העשיר וגם הכלבים באו וילקו אבעבעותיו׃ ויהי כאשר מת האביון ויובל על ידי המלאכים אל חיק אברהם וימת גם העשיר ויקבר׃ ובהיותו במכאבות בשאול וישא את עיניו וירא את אברהם מרחוק ואת לעזר בחיקו׃ ויצעק ויאמר אבי אברהם חנני ושלח נא את לעזר ויטבל את קצה אצבעו במים למען קרר את לשוני כי עניתי במוקד הזה׃ ויאמר אברהם בני זכר כי לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער׃ ומלבד כל זאת שוחה גדולה מקת בינינו וביניכם לבלתי יוכלו עבור החצים ללכת מה אליכם ולבלתי יעברו משם אלינו׃ ויאמר אם כן אבי שאל אני מאתך כי תשלח אתו אל בית אבי׃ כי יש לי חמשה אחים למען יעיד בהם ן יבאו גם הם אל מקום המעצבה הזה׃ ויאמר אברהם יש להם משה והנביאים אליהם ישמעון׃ ויאמר לא כן אבי אברהם אך אם ילך אליהם אחד מן המתים אז ישובו׃ ויאמר אליו אם לא ישמעו אל משה ואל הנביאים גם כי יקום אחד מן המתים לא יאמינו׃

המבקש למלט את נשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה׃

אני צם עמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃

וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃ ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃

וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכים לבוא אל מלכות האלהים׃ כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃ ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃ ויאמר מה שילא מבני אדם לא ילא מאלהים׃

ויאמר טרו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃ ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃ ולא יקח תחתיהם כלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃

ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃

על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃ ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם חרו בהם עד באי׃ ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחץ בזה כי ימלך עלינו׃ ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכ למען ידע מה הרויח כל אחד במחרו׃ ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃ ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃ ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃ ויאמר גם לזה א אתה היה על חמש ערים׃ ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בודר׃ מני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃ ויאמר אליו מיך אשטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃ ולמה לא נתת את כי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃ ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃ ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃ הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃

ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃ ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תלה הוא ואתם עשתים אותו למערת ריצים׃

המתר לנו לתת מ אל הקיר אם לא׃ ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ מה תנוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיר׃ ויאמר אליהם לכן תנו לקיר את אשר לקיר ולאלהים את אשר לאלהים׃

ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃ וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי רוטות׃ ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃ כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעד שלהם והיא מחרונה את כל רכושה נתנה׃

וימצא במקדש מכרי בקר וצאן ובני יונה ואת מחליי כ ישבים שם׃ ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כלם מן המקדש ואת הצאן ואת הבקר ויזר את מעות השלחנים ויהך שלחנתיהם׃ ואל מכרי היונים אמר הוציאו אלה מזה ואל תעשו את בית אבי לבית מחר׃ ויזכרו תלמידיו את הכתוב כי קנאת ביתך אכלתני׃

אל תעמלו במאכל אשר יאבד כי אם במאכל הקים לחיי עולמים אשר בן האדם יתננו לכם כי בו חתם חותמו אביו האלהים׃

ויאמר להם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד׃

הגנב לא יבוא כי אם לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא קם׃ אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את נשו בעד צאנו׃

ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן שמעון איש קריות העתיד למרו׃ מדוע לא נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃ והוא לא דבר את זאת מחמלתו על העניים כי אם גנב היה וכי הכ אתו וישא כל אשר ישימו בו׃ ויאמר ישוע הניחה לה ליום קבורתי צנה זאת׃ כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃

וביום ההוא לא תשאלוני דבר אמן אמן אני אמר לכם כי כל אשר תשאלו מאת אבי בשמי יתננו לכם׃ עד עתה לא שאלתם דבר בשמי שאלו ותקחו למען תמלא שמחתכם׃

וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתות׃ ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחורו׃ ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

ויאמר טרו כ וזהב אין לי אבל את אשר בידי אתננו לך בשם ישוע המשיח הנצרי קום התהלך׃

וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתות׃ ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחד גדול נמשך לכלם׃ כי לא היה בהם חר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כ מחירם׃ וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחרו׃

ויו אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא רושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃ גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכ וישימהו לרגלי השליחים׃

ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שירה מכר את אחזתו׃ ויקח מן המחיר ויתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃ ויאמר טרו חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהתיר ממחיר השדה׃ הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃

ויהי בראות שמעון כי במיכות ידי השליחים נתן רוח הקדש ויבא לניהם כ׃ ויאמר תנו נא גם לי את היכלת הזאת אשר יקבל את רוח הקדש כל אשר אשים עליו את ידי׃ ויאמר אליו טרו כך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את מתת האלהים׃

ויועצו התלמידים לשלח איש איש מאשר תשיג ידו לעזרת האחים הישבים ביהודה׃

לא חמדתי כ איש או זהבו או לבושו׃ ואתם ידעתם כי ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי׃ ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את החלשים ולזכר את דברי האדון ישוע כי הוא אמר טוב אשר תתן משתקח׃

ואתה אשר תורה אחרים את נשך לא תורה אמרת לא תגנב והנך גנב׃

לכן אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על ראשו׃

כי לזאת א משלמים אתם את המ כי משרתי אלהים המה השקדים על זאת׃ לכן תנו לכל איש כחובתכם המ לאשר לו המ המכ לאשר לו המכ והמורא לאשר לו המורא והכבוד לאשר לו הכבוד׃ ואל תהיו חיבים לאיש דבר זולתי אהבת איש את רעהו כי האהב את חברו קים את התורה׃ כי מצות לא תנא לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך׃

הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את מלכות האלהים אל תתעו את נשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאים ולא הקדשים ולא השכבים את זכר׃ לא הגנבים ולא בצעי בצע לא הבאים ולא המגדים ולא הגזלנים כל אלה לא יירשו את מלכות האלהים׃

ואם אחלק את כל הוני ואם אתן את גוי לשרה ואין בי האהבה כל זאת לא תועילני׃

ועל דבר קבוץ התרומות לעזרת הקדושים כאשר תקנתי לקהלות אשר בגלטיא כן תעשו גם אתם׃ בכל אחד בשבת יניח אצלו איש איש מכם ויאצר את אשר עלה בידו למען אשר בבאי לא יקבץ עוד׃

אבל יש לנו האוצר הזה בכלי חרש למען אשר תהיה הגבורה היתרה לאלהים ולא מאתנו׃

אשר לא נביט אל הדברים הנראים כי אם אל אשר אינם נראים כי הנראים לשעה המה ואשר אינם נראים הם לעולם׃

הן ידענו כי בהר בית אהלנו אשר בארץ יש לנו בנין מאת האלהים בית אשר איננו מעשה ידים והוא לעולם בשמים׃

כי מעיד אנכי אשר לי כחם ויותר מכחם התנדבו׃ ויבקשו ממנו ברב תחנונים להיות חברינו בגמילות חדם לעזרת הקדשים׃ ולא כאשר הוחלנו כי אם את עצמם נתנו בראשונה לאדון וגם לנו ברצון האלהים׃

כי ידעים אתם את חד אדנינו ישוע המשיח כי בהיותו עשיר נעשה רש בעבורכם למען תעשירו על ידי רישו׃

כי בהמצא לאיש רוח נדיבה רצויה היא לי מה שיש לו ולא לי מה שאין לו׃ כי לא למען תהיה רוחה לאחרים ולכם צוקה כי אם בשווי ימלא יתרכם בעת הזאת את מחורם׃ למען גם יתרם יהיה למלא מחרכם כדי להשות׃ ככתוב לא העדי המרבה והממעיט לא החיר׃

על כן היה נכון בעיני לבקש מן האחים כי יקדמו ללכת אליכם ויכינו את ברכתכם המיועדה מלנים למען תהיה מוכנת כעין ברכה ולא כעין כילות׃

כי הנה הזרע בצמצום גם יקצר בצמצום והזרע בברכות גם יקצר בברכות׃ וכל איש כאשר ידבנו לבו לא מצער ולא מאנ כי הנתן בלב שמח יאהבנו אלהים׃ ואלהים יכל להשיע עליכם כל חד עד כי יהיה לכם בכל עת די וקכם בכל ותותירו בכל מעשה טוב׃ ככתוב זר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד׃

והנתן זרע לזרע ולחם לאכל יתן וירבה את זרעכם ויריא תנובות צדקתכם׃ למען תעשירו בכל לכל התמימות העלת תודה לאלהים על ידינו׃ כי שרות העבודה הזאת לא לבד ימלא את מחרי הקדושים כי גם יודו רבים לאלהים בשרותכם הנאמן הזה׃ ויכבדו את האלהים על משמעת הודאתכם לבשורת המשיח ועל תמת התחברותכם אליהם ואל כלם׃

רק שנזכר את האביונים אשר גם שקדתי לעשותה׃

כי כל התורה כלולה במצוה אחת והיא ואהבת לרעך כמוך׃

אל תתעו לא יתן אלהים להתל בו כי מה שזרע האדם אתו יקצר׃ הזרע בבשרו יקצר כליון משברו והזרע ברוח יקצר מן הרוח חיי עולם׃ ואנחנו בעשות הטוב אל נחת כי נקצר בעתו אם לא נרה׃ לכן כאשר העת בידנו נעשה נא את הטוב עם כל אדם וביותר עם בני אמונתנו׃

לי צעיר הצעירים שבכל הקדשים נתן החד הזה לבשר בגוים את עשר המשיח אשר לא יחקר׃

מי שגנב אל י לגנב כי אם ייגע ובידיו יעשה את הטוב למען יהיה לו לתת לאיש מחור׃

כל אחד אל ידאג לאשר לו לבדו כי אם גם לאשר לחברו׃

אך היתרנות האלה כלן חשבתי לי לחרנות למען המשיח׃ וגם עודני חשב את כלן לחרון לעמת מעלת ידיעת ישוע המשיח אדני אשר בעבורו חרתי את נשי מכל אלה ואחשבם לחי להרויח את המשיח ולהמצא בו׃

ולא ממחור אדבר כן כי למדתי להתק במה שיש לי׃ ידעתי לענות א ידעתי להותיר מחנך אני בכל ענין ואון הן לשבע הן לרעב הן להותיר הן לחר׃ כל זאת אוכל בעזרת המשיח הנותן כח בקרבי׃ אבל היטבתם לעשות בהתחברכם אלי בצרתי׃ וידעתם גם אתם יליים כי בראשית הבשורה כצאתי ממקדוניא לא התחברה לי אחת מן הקהלות בעשק משא ומתן כי אם אתם בלבד׃ כי גם בתלוניקי שלחתם לי את צרכי עם ושתים׃ לא שאבקש את המתן אך אבקש הרי אשר ירבה בחשבנכם׃ ואני קבלתי את הכל ויש לי די והותר ואני נמלאתי ריח ניחח בקבלי מידי ארודיטו את כל אשר שלחתם זבח ערב ורצוי לאלהים׃ ואלהי הוא ימלא את כל צרככם כעשר כבודו במשיח ישוע׃

את אשר למעלה יהגה לבבכם לא את אשר בארץ׃

היו שמחים בכל עת׃ התמידו בתלה׃ הודו על הכל כי זה רצון האלהים אליכם במשיח ישוע׃

כי גם בהיותנו אצלכם צוינו אתכם לאמר מי שלא ירצה לעבד גם אכול לא יאכל׃

וכן גם הנשים תתיינה בתלבשת נאה עם בשת נים וצניעות לא במחלות הראש לא בזהב לא בנינים ולא במלבושים יקרים׃

אבל מי שלא ירנ את קרוביו וביותר את בני ביתו כר באמונה והוא גרוע מאשר איננו מאמין׃

וא אמנם יתרון גדול היא החידות עם לב שמח בגורלו׃ כי לא הבאנו מאומה לעולם בידוע שגם לא נוכל להוציא ממנו מאומה׃ ועל כן אם יש לנו מזון וכות נתקה בהם׃ אבל המבקשים להעשיר ילו בניון ובמוקשים וברב תאות בלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון׃ כי שרש כל הרעות אהבת הכ ויש אשר ערגו לו ויורו מן האמונה ויעציבו את נשם במכאבים רבים׃

את עשירי העולם הזה תצוה שלא ירום לבבם גם לא יבטחו בעשר הבוגד כי אם באלהים חיים המיק לנו די והותר לשבע׃

כי יהיו האנשים אהבי עצמם ואהבי בצע והוללים וגאים ומגדים וממרים באבותם וכויי טובה ולא חידים׃

כי קיד העדה צריך להיות איש תם ככן לאלהים לא עמד על דעתו ולא רגזן ולא אהב יין ולא בעל אגר ולא נטה אחרי הבצע׃

כי זה מלכי צדק מלך שלם כהן לאל עליון אשר יצא לקראת אברהם בשובו מהכות את המלכים ויברכהו׃ ואשר חלק לו אברהם מעשר מכל שמו ירש מלך הצדק ועוד מלך שלם הוא מלך השלום׃ באין אב באין אם באין יחש ולימיו אין תחלה ולחייו אין ו כי אם נדמה לבן האלהים הוא עומד בכהנתו לנצח׃ ראו עתה מה גדול הוא אשר גם אברהם אבינו נתן לו מעשר מראשית השלל׃ הן אלה מבני לוי אשר נחלי את הכהנה יש להם חק על י התורה לקחת את המעשרות מן העם מן אחיהם אשר א הם יצאי ירך אברהם׃ ואשר איננו מתיחש למשחתם הוא לקח את המעשר מן אברהם ויברך את אשר היתה לו ההבטחה׃ והנה נכון הדבר כי הקטן יברך על ידי הגדול ממנו׃ וה בני אדם שימותו לקחים את המעשר אבל שם לקחו מי שהועד עליו כי הוא חי׃ ויתכן לומר כי גם לוי הלקח את המעשרות היה מעשר בעשר אברהם׃ כי עוד בירך האב היה בצאת מלכי צדק לקראתו׃

באמונה מאן משה כאשר גדל להקרא בן לבת רעה׃ ויבחר לבל את עני עם אלהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא׃ בחשבו את חרת המשיח לעשר גדול מאצרות מצרים כי הביט אל הגמול׃

רחקו מאהבת כ ושמחו בחלקכם כי הוא אמר לא ארך ולא אעזבך׃

ואל תשכחו לגמל חד ולתת לאביונים כי זבחים כאלה יערבו לאלהים׃

אבל האח השל יתהלל ברוממתו׃ והעשיר יתהלל בשלותו כי יעבר כציץ החציר׃ כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו׃

כל מתנה טובה וכל מנחה שלמה תרד ממעל מאת אבי האורות אשר חלו וכל צל שנוי אין עמו׃

כי אם יבוא איש לבית כנתכם וטבעת זהב על ידיו והוא לבוש לבשי מכלול וגם איש עני יבא שמה ובגדו מטנ׃ וניתם אל הלבוש לבשי מכלול ואמרתם לו שב לך הנה בטוב ולעני תאמרו עמד שם או שב ה מתחת להדם רגלי׃ הלא בזאת נחלק לבכם והנכם שטים בעלי מחשבות רעות׃ שמעו אחי אהובי הלא בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה וירשי המלכות אשר הבטיח לאהביו׃ ואתם הכלמתם את העני הלא העשירים הם העשקים אתכם והם החבים אתכם אל בתי דין׃ הלא הם המגדים את השם הטוב הנקרא עליכם׃

הן בקימכם את המצוה המלכת על כלן כי הכתוב ואהבת לרעך כמוך תיטיבו לעשות׃

אחי מה יועיל לאיש אם יאמר כי יש לו אמונה ומעשים אין בו התוכל האמונה להושיעו׃ אח או אחות אם יהיו בעירם ובחר לחם יומם׃ ואיש מכם יאמר אליהם לכו לשלום והתחממו ושבעו ולא תתנו להם די מחור גום מה תועיל זאת׃ ככה גם האמונה אם אין בה מעשים מתה היא בעצמה׃

הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתללו ברעה למען תבלו בתאותיכם׃

הוי האמרים נלכה היום ומחר לעיר לונית אלמונית ונעשה שם שנה אחת לחר בה ולהרבות רוח׃ ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃ תחת אשר תאמרו אם ירצה יהוה ונחיה נעשה כזה וכזה׃

הוי העשירים בכו והילילו על הצרות אשר תבאנה עליכם׃ עשרכם בלה ובגדיכם אכלם עש׃ זהבכם וככם כתם חלאה והיתה חלאתם בכם לעדות ואכלה כמו אש את בשרכם אצרתם לכם אוצרות בקץ הימים׃

הנה שכר העלים אי קציר שדתיכם אשר עשקתם צעק עליכם וצעקת הקוצרים באה באזני יהוה צבאות׃ התעדנתם בארץ והתענגתם והשמנתם את לבכם כמו ליום טבחה׃

למען תמצא אמונתכם המזקקה יקרה הרבה מן הזהב האבד הצרו באש לתהלה ולכבוד ולתארת בהתגלות ישוע המשיח׃

מדעתכם כי לא בדבר נד בכ או בזהב נדיתם מדרך הבלכם אשר הנחלתם מאת אבותיכם׃

וארכן אל יהי מבחוץ במחלות שער ועדי זהב ולבישת מחלצים׃ כי אם האדם הצון נימה ברוח ענוה והשקט אשר לא יכלה ויקר הוא בעיני אלהים׃

אל תאהבו את החלד ואת דברי החלד אם יאהב איש את החלד אין בו אהבת האב׃ כי כל אשר בחלד תאות הבשר ותאות העינים וגאות ההון איננו מן אבינו כי אם מן החלד׃ והחלד עבור יעבר עם תאותיו והעשה רצון אלהים יעמד לעד׃

ואיש אשר לו נכי העולם והוא ראה את אחיו חר לחם וקץ את רחמיו ממנו איך תעמד בו אהבת אלהים׃ בני אל נא נאהב במלין ובלשון כי אם בעל ובאמת׃

כי עתה ושר אתה ולא קר ולא חם על כן אקיאך מי׃ כי אמרת אך עשרתי מצאתי און לי ולא חרתי כל ולא ידעת כי אמלל אתה ודוי ועני ועור וערם׃ אני איעצך לנות מאתי זהב צרו באש למען תעשיר ובגדים לבנים למען תתכה בהם ולא תראה בשת ערותות ולמשח עיניך קלורית למען תראה׃

ואשמע קול מתוך ארבע החיות לאמר קב חטים בדינר ושלשה קבים שערים בדינר ואת השמן והיין אל תשחת׃

ומלכי הארץ והרזנים ושרי האלים והעשירים והתקיים וכל עבד וכל בן חרים התחבאו במערות ובלעי ההרים׃ ויאמרו אל ההרים ואל הלעים נלו עלינו וכונו מני הישב על הכא ומני חמת השה׃

ותעש כי כלם למקטן ועד גדול אם אביון ואם עשיר גם בני החרים גם העבדים יתוו תו על די ימינם או על מצחתם׃ וכי לא יוכל איש לקנות או למכר כי אם בהיות עליו תו החיה או שמה או מר שמה׃

וחרי הארץ בכים ומתאבלים עליה כי עתה לא יקנה עוד איש את משא אניותם׃ את משא זהב וכ ואבן יקרה ונינים ובוץ וארגמן ומשי ושני וכל עצי בשם וכל כלי שנהבים וכל כלי עץ יקר וכלי נחשת וברזל ושיש׃ וקנמון וקטרת מים ומר ולבונה ויין ושמן ולת וחטים ומקנה וצאן ווים ומרכבות וגויות ונש אדם׃ והמגדים מחמד נשך אזלו ממך וכל שמן ומצהיר אבד ממך ולא תמצאם עוד׃

ורכליהם אשר העשירו ממנה יעמדו מרחוק מני אימת ענויה ובכו והתאבלו׃ ואמרו אוי אוי העיר הגדולה המכה בשש וארגמן ושני ומכללה בזהב ואבן יקרה ונינים כי בשעה אחת החרב עשר גדול כזה׃ וכל חבל וכל בעל מעברת והמלחים וכל עשי מלאכה בים עמדו מרחוק׃

ויאמר אלי היה נהיתה אני האל והתו הראש והו אני אתן לצמא ממעין מים חיים חנם׃

והרוח והכלה אמרים בא והשמע יאמר בא והצמא יבוא והחץ יקח מים חיים חנם׃