22 – ניסים

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על ני תהום ורוח אלהים מרחת על ני המים׃ ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׃

וייצר יהוה אלהים את האדם ער מן האדמה ויח באיו נשמת חיים ויהי האדם לנש חיה׃

ויאמר רעה אל יו חלום חלמתי ותר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לתר אתו׃ ויען יו את רעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום רעה׃

וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הנה וירא והנה הנה בער באש והנה איננו אכל׃ ויאמר משה ארה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הנה׃ וירא יהוה כי ר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃ ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃

ויאמר אליו יהוה מזה בידך ויאמר מטה׃ ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינ משה מניו׃ ויאמר יהוה אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכו׃ למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

ויאמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג׃ ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו׃ והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון׃ והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת׃

וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל משה ויעש האתת לעיני העם׃ ויאמן העם וישמעו כי קד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו׃

ואני אקשה את לב רעה והרביתי את אתתי ואת מותי בארץ מצרים׃

כי ידבר אלכם רעה לאמר תנו לכם מות ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לני רעה יהי לתנין׃ ויבא משה ואהרן אל רעה ויעשו כן כאשר צוה יהוה וישלך אהרן את מטהו לני רעה ולני עבדיו ויהי לתנין׃ ויקרא גם רעה לחכמים ולמכשים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן׃ וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם׃

ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה וירם במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני רעה ולעיני עבדיו ויהכו כל המים אשר ביאר לדם׃ והדגה אשר ביאר מתה ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר ויהי הדם בכל ארץ מצרים׃ ויעשו כן חרטמי מצרים בלטיהם ויחזק לב רעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ וין רעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת׃

ויאמר יהוה אל משה בא אל רעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את עמי ויעבדני׃ ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי נג את כל גבולך בצרדעים׃ ושרץ היאר צרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך׃ ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצרדעים׃ ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרת על היארים ועל האגמים והעל את הצרדעים על ארץ מצרים׃ ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצרדע ותכ את ארץ מצרים׃ ויעשו כן החרטמים בלטיהם ויעלו את הצרדעים על ארץ מצרים׃

ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את ער הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים׃ ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך את ער הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל ער הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים׃ ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה׃ ויאמרו החרטמים אל רעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב רעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃

ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לני רעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני׃ כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה׃ והליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ׃ ושמתי דת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה׃ ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה רעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מני הערב׃

ויאמר יהוה אל משה בא אל רעה ודברת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני׃ כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם׃ הנה יד יהוה הויה במקנך אשר בשדה בוים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד׃ והלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר׃ וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ׃ ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד׃ וישלח רעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב רעה ולא שלח את העם׃

ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חניכם יח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני רעה׃ והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין רח אבעבעת בכל ארץ מצרים׃ ויקחו את יח הכבשן ויעמדו לני רעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת רח באדם ובבהמה׃ ולא יכלו החרטמים לעמד לני משה מני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים׃ ויחזק יהוה את לב רעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל משה׃

ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים׃ ויט משה את מטהו על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים׃ ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי׃ ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר׃ רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד׃ וישלח רעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי העם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים׃

ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד׃ ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה׃ ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן׃ ויכ את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל רי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים׃ וימהר רעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם׃

ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך׃ ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים׃ לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם׃

ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר רעה הישב על כאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃ ויקם רעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת׃ ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם׃ גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי׃ ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים׃

ויע מלאך האלהים ההלך לני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויע עמוד הענן מניהם ויעמד מאחריהם׃ ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה׃ ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים׃ ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃ וירדו מצרים ויבאו אחריהם כל ו רעה רכבו ורשיו אל תוך הים׃ ויהי באשמרת הבקר וישק יהוה אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים׃ ויר את אן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוה מני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים׃ ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על הים וישבו המים על מצרים על רכבו ועל רשיו׃ ויט משה את ידו על הים וישב הים לנות בקר לאיתנו ומצרים נים לקראתו וינער יהוה את מצרים בתוך הים׃ וישבו המים ויכו את הרכב ואת הרשים לכל חיל רעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד׃ ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃

ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה ראך׃

ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׃

כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינו אתי זה עשר עמים ולא שמעו בקולי׃

ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערל׃ וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול׃ ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות אבנים׃

השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי׃ או הנה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במת באתת ובמותים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם יהוה אלהיכם במצרים לעיניך׃

ויתן יהוה אותת ומתים גדלים ורעים במצרים ברעה ובכל ביתו לעינינו׃

והיר יהוה ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך׃

המת הגדלת אשר ראו עיניך והאתת והמתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן יעשה יהוה אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מניהם׃

ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא י יהוה יחיה האדם׃ שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה׃

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה נים אל נים׃ לכל האתות והמותים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו׃ ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל׃

ויהי בנע העם מאהליהם לעבר את הירדן והכהנים נשאי הארון הברית לני העם׃ וכבוא נשאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו בקצה המים והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר׃ ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו׃ ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבר את הירדן׃

ויהי ביום השביעי וישכמו כעלות השחר ויבו את העיר כמשט הזה שבע עמים רק ביום ההוא בבו את העיר שבע עמים׃ ויהי בעם השביעית תקעו הכהנים בשורות ויאמר יהושע אל העם הריעו כי נתן יהוה לכם את העיר׃ והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו׃ ורק אתם שמרו מן החרם ן תחרימו ולקחתם מן החרם ושמתם את מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו׃ וכל כ וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא ליהוה אוצר יהוה יבוא׃ וירע העם ויתקעו בשרות ויהי כשמע העם את קול השור ויריעו העם תרועה גדולה ותל החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר׃

אז ידבר יהושע ליהוה ביום תת יהוה את האמרי לני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון׃ וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים׃

וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד כרמי תמנתה והנה כיר אריות שאג לקראתו׃ ותצלח עליו רוח יהוה וישעהו כשע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה׃

וילת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם וימך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו׃ ויאמר שמשון תמות נשי עם לשתים ויט בכח ויל הבית על הרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו׃

ויקחו לשתים את ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון׃ וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נל לניו ארצה לני ארון יהוה ויקחו את דגון וישבו אתו למקומו׃ וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נל לניו ארצה לני ארון יהוה וראש דגון ושתי כות ידיו כרתות אל המתן רק דגון נשאר עליו׃

ותכבד יד יהוה אל האשדודים וישמם ויך אתם בעלים את אשדוד ואת גבוליה׃ ויראו אנשי אשדוד כי כן ואמרו לא ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׃ וישלחו ויאו את כל רני לשתים אליהם ויאמרו מה נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יב ארון אלהי ישראל ויבו את ארון אלהי ישראל׃ ויהי אחרי הבו אתו ותהי יד יהוה בעיר מהומה גדולה מאד ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול וישתרו להם עלים׃ וישלחו את ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הבו אלי את ארון אלהי ישראל להמיתני ואת עמי׃ וישלחו ויאו את כל רני לשתים ויאמרו שלחו את ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא ימית אתי ואת עמי כי היתה מהומת מות בכל העיר כבדה מאד יד האלהים שם׃ והאנשים אשר לא מתו הכו בעלים ותעל שועת העיר השמים׃

ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אל איש ויתאבלו העם כי הכה יהוה בעם מכה גדולה׃ ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמד לני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל מי יעלה מעלינו׃

ויאמר דוד אל שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר׃ ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו׃ גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חר מערכת אלהים חיים׃ ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הלשתי הזה ויאמר שאול אל דוד לך ויהוה יהיה עמך׃

ויאמר דוד אל הלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרת׃ היום הזה יגרך יהוה בידי והכיתך והרתי את ראשך מעליך ונתתי גר מחנה לשתים היום הזה לעו השמים ולחית הארץ וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל׃ וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו׃ והיה כי קם הלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הלשתי׃ וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויל על ניו ארצה׃ ויחזק דוד מן הלשתי בקלע ובאבן ויך את הלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד׃ וירץ דוד ויעמד אל הלשתי ויקח את חרבו וישלה מתערה וימתתהו ויכרת בה את ראשו ויראו הלשתים כי מת גבורם וינו׃

ויבאו עד גרן נכון וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר׃ ויחר א יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים׃

ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לי דברי׃

ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כ קמח בכד ומעט שמן בצחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצחת השמן לא תחר עד יום תתן יהוה גשם על ני האדמה׃ ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים׃ כד הקמח לא כלתה וצחת השמן לא חר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃

ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה׃ ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני׃ ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו׃ ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה׃ ויתמדד על הילד שלש עמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נש הילד הזה על קרבו׃ וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נש הילד על קרבו ויחי׃ ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃ ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה ביך אמת׃

ויבנה את האבנים מזבח בשם יהוה ויעש תעלה כבית אתים זרע ביב למזבח׃ ויערך את העצים וינתח את הר וישם על העצים׃ ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו׃ וילכו המים ביב למזבח וגם את התעלה מלא מים׃ ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה׃ ענני יהוה ענני וידעו העם הזה כי אתה יהוה האלהים ואתה הבת את לבם אחרנית׃ ותל אש יהוה ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת הער ואת המים אשר בתעלה לחכה׃ וירא כל העם וילו על ניהם ויאמרו יהוה הוא האלהים יהוה הוא האלהים׃

ויקח אליהו את אדרתו ויגלם ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה׃

ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש ווי אש וירדו בין שניהם ויעל אליהו בערה השמים׃ ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ורשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים׃ וירם את אדרת אליהו אשר נלה מעליו וישב ויעמד על שת הירדן׃ ויקח את אדרת אליהו אשר נלה מעליו ויכה את המים ויאמר איה יהוה אלהי אליהו א הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע׃

ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח׃ וין אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים׃

ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר אין לשחתך כל בבית כי אם אוך שמן׃ ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי כלים רקים אל תמעיטי׃ ובאת וגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תיעי׃ ותלך מאתו ותגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת׃ ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃ ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר׃

ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו׃ ויבא ויגר הדלת בעד שניהם ויתלל אל יהוה׃ ויעל וישכב על הילד וישם יו על יו ועיניו על עיניו וכיו על כו ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃ וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע עמים ויקח הנער את עיניו׃

ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות ביר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃ ויאמר וקחו קמח וישלך אל היר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע ביר׃ ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃ ויאמר משרתו מה אתן זה לני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃ ויתן לניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃

וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע עמים בירדן וישב בשרך לך וטהר׃ ויקצ נעמן וילך ויאמר הנה אמרתי אלי יצא יצוא ועמד וקרא בשם יהוה אלהיו והני ידו אל המקום וא המצרע׃ הלא טוב אבנה ורר נהרות דמשק מכל מימי ישראל הלא ארחץ בהם וטהרתי וין וילך בחמה׃ ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה וא כי אמר אליך רחץ וטהר׃ וירד ויטבל בירדן שבע עמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר׃

ויהי האחד מיל הקורה ואת הברזל נל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול׃ ויאמר איש האלהים אנה נל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצ הברזל׃ ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו׃

ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום לני אלמני תחנתי׃ וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים׃ וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלהים והזהירה ונשמר שם לא אחת ולא שתים׃ ויער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל׃ ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך׃

וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל ובב את העיר וו ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה׃ ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם׃ ויתלל אלישע ויאמר יהוה קח נא את עיניו ויראה ויקח יהוה את עיני הנער וירא והנה ההר מלא וים ורכב אש ביבת אלישע׃ וירדו אליו ויתלל אלישע אל יהוה ויאמר הך נא את הגוי הזה בנורים ויכם בנורים כדבר אלישע׃ ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון וילך אותם שמרונה׃ ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יהוה קח את עיני אלה ויראו ויקח יהוה את עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון׃

ויהי הם קברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו׃

ויאמר ישעיהו זה לך האות מאת יהוה כי יעשה יהוה את הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות׃ ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות׃ ויקרא ישעיהו הנביא אל יהוה וישב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרנית עשר מעלות׃

ויחלא אא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו וגם בחליו לא דרש את יהוה כי בראים׃

וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת׃ ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני חיל׃ ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיהוה אלהים׃ ויזע עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת׃ וין אליו עזריהו כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצרע במצחו ויבהלוהו משם וגם הוא נדח לצאת כי נגעו יהוה׃

ותתן אתת ומתים ברעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה׃

אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי׃ עשה גדלות ואין חקר נלאות עד אין מר׃

ואולם אתם טלי שקר ראי אלל כלכם׃

יהוה אלהי שועתי אליך ותראני׃

יהוה יעדנו על ערש דוי כל משכבו הכת בחליו׃ אני אמרתי יהוה חנני ראה נשי כי חטאתי לך׃

אתה האל עשה לא הודעת בעמים עזך׃

הלח לכל עונכי הרא לכל תחלאיכי׃ הגואל משחת חייכי המעטרכי חד ורחמים׃ המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי׃

הרא לשבורי לב ומחבש לעצבותם׃

לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל׃

והוא מחלל משענו מדכא מעונתינו מור שלומנו עליו ובחברתו נרא לנו׃

כי אעלה ארכה לך וממכותיך אראך נאם יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה׃

אשר שמת אתות ומתים בארץ מצרים עד היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה לך שם כיום הזה׃ ותצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באתות ובמותים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃

היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות׃ והעבירני עליהם ביב ביב והנה רבות מאד על ני הבקעה והנה יבשות מאד׃ ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃ ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה׃ כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃ ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃ ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׃ וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃ ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח וחי בהרוגים האלה ויחיו׃ והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃

ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ושרה׃ ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די מלכא שאל לא חכימין אשין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃ ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא׃ אנתה מלכא רעיונך על משכבך לקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא׃ ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די שרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃

באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנוהי אשתנו על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזה למזיה׃ ולגברין גברי חיל די בחילה אמר לכתה לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקדתא׃ באדין גבריא אלך כתו ברבליהון טישיהון וכרבלתהון ולבשיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקדתא׃ כל קבל דנה מן די מלת מלכא מחצה ואתונא אזה יתירא גבריא אלך די הקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא׃ וגבריא אלך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נלו לגוא אתון נורא יקדתא מכתין׃ אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא נורא מכתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא׃ ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין׃ באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עליא קו ואתו באדין נקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא׃ ומתכנשין אחשדרניא גניא וחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך ורבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון׃ ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו גשמיהון די לא ילחון ולא יגדון לכל אלה להן לאלההון׃ ומני שים טעם די כל עם אמה ולשן די יאמר שלה על אלההון די שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנה׃ באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל׃

נבוכדנצר מלכא לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא׃ אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עליא שר קדמי להחויה׃ אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר׃

בה שעתה נקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה ידה די כתבה׃ אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן׃

באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה לח לה בתדירא הוא ישיזבנך׃ והיתית אבן חדה ושמת על ם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל׃ אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי׃ באדין מלכא בשררא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל׃ וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה לח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא׃ אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי׃ אלהי שלח מלאכה וגר ם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי וא קדמיך מלכא חבולה לא עבדת׃ באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנקה מן גבא והק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה די הימן באלהה׃ ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו׃

באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא׃ מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד וא׃ משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן יד אריותא׃

והיה אחרי כן אשוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו׃ וגם על העבדים ועל השחות בימים ההמה אשוך את רוחי׃ ונתתי מותים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן׃ השמש יהך לחשך והירח לדם לני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

ויב ישוע בכל הגליל וילמד בבתי כניותיהם ויבשר בשורת המלכות וירא כל מחלה וכל מדוה בעם׃ ויצא שמעו בכל ארץ וריא ויביאו אליו את כל החולים המענים בכל חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים ויראם׃

והנה איש מצרע בא וישתחו לו ויאמר אדני אם תרצה תוכל לטהרני׃ וישלח ישוע את ידו ויגע בו ויאמר חץ אנכי טהר ומיד נראה צרעתו׃

ויבא ישוע ביתה טרו וירא את חמותו נלת למשכב כי אחזתה הקדחת׃ ויגע בידה ותר ממנה הקדחת ותקם ותשרתם׃

ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את הרוחות בדבר וירא את כל החולים׃ למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר חלינו הוא נשא ומכאבינו בלם׃

והנה ער גדול היה בים ותכה האניה בגלים והוא ישן׃ ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו אדנינו אבדנו׃ ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה׃ ויתמהו האנשים ויאמרו מי אוא הוא אמר גם הרוחות והים לו ישמעון׃

ויהי כבאו אל עבר הים אל ארץ הגרגשים ויגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגונים מאד עד אשר לא יכל איש לעבר בדרך ההוא׃ והנה הם צעקים לאמר מה לנו ולך ישוע בן האלהים הבאת הלם לענותנו בלא עתנו׃ ועדר חזירים רבים היה שם במרעה הרחק מהם׃ ויתחננו אליו השדים לאמר אם תגרשנו שלחנו בעדר החזירים׃ ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל עדר החזירים מן המורד על הים וימותו במים׃ וינוו הרעים ויבאו העירה ויגידו את הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים׃ והנה כל העיר יצאה לקראת ישוע וכראותם אתו ויבקשו ממנו לעבר מגבולם׃

והנה הם מביאים אליו איש נכה אברים והוא משכב על המטה ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים חזק בני נלחו לך חטאתיך׃ והנה אנשים מן הורים אמרו בלבבם מגד הוא׃ וירא ישוע את מחשבתם ויאמר למה תחשבו רעה בלבבכם׃ כי מה הנקל האמר נלחו לך חטאתיך אם אמר קום התהלך׃ אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ ללח חטאים ויאמר אל נכה האברים קום שא את מטתך ולך לך אל ביתך׃ ויקם וילך לביתו׃ והמון העם כראותם זאת השתוממו וישבחו את האלהים אשר נתן שלטן כזה לבני אדם׃

והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בציצת בגדו׃ כי אמרה בלבה אך אם אגע בבגדו אושע׃ וין ישוע וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן השעה ההיא׃

ויבא ישוע אל בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת העם ההומה ויאמר׃ ורו מה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו׃ ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה׃ ותצא השמועה הזאת בכל הארץ ההיא׃

ויעבר ישוע משם וילכו אחריו שני אנשים עורים והמה צעקעם ואמרים חננו בן דוד׃ וכבואו הביתה נגשו אליו העורים ויאמר אליהם ישוע המאמינים אתם כי יש לאל ידי לעשות זאת ויאמרו אליו כן אדנינו׃ ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם׃ ותקחנה עיניהם ויגער בם ישוע ויאמר ראו ן יודע לאיש׃ והמה בצאתם השמיעו את שמעו בכל הארץ ההיא׃

המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד׃ וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל׃

ויב ישוע בכל הערים והכרים וילמד בבתי כניותיהם ויבשר בשורת המלכות וירא כל מחלה וכל מדוה בעם׃

ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה לגרשם ולרוא כל חלי וכל מדוה׃

ראו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו׃

עורים ראים וחים מתהלכים מצרעים מטהרים וחרשים שומעין ומתים קמים ועניים מתבשרי ישועה הם׃

והנה שם איש אשר ידו יבשה וישאלוהו לאמר המתר לרא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ ויאמר אליהם מי האיש בכם אשר לו כבש אחד ונל בבור בשבת ולא יחזיק בו ויעלנו׃ ומה יקר אדם מן הכבש לכן מתר להיטיב בשבת׃ ויאמר אל האיש שט את ידך וישט אתה ותרא ותשב כידו האחרת׃

וידע ישוע ויר משם וילך אחריו המון עם רב ויראם כלם׃

אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד ויראהו וידבר האלם וגם ראה׃ וישתוממו כל המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן דוד׃

אך אם ברוח אלהים אני מגרש את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃

ולא עשה שם גבורות רבות מני חר אמונתם׃

ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירא את החלשים אשר בהם׃

ויהי לנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם נטה היום שלחה את המון העם וילכו אל הכרים לקנות להם אכל׃ ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל׃ ויאמרו אליו אין לנו ה כי אם חמשת ככרות לחם ושני דגים׃ ויאמר הביאום אלי הלם׃ ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויר ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם׃ ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן התותים הנותרים שנים עשר לים מלאים׃ והאכלים היו כחמשת אלי איש מלבד הנשים והט׃

ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על ני הים׃ והתלמידים בראתם אותו מתהלך על ני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מחד׃ וידבר ישוע תאם אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

ויען טרו ויאמר אליו אם אתה הוא אדני צוה נא כי אבא אליך על המים׃ ויאמר בוא וירד טרו מן האניה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע׃ ויהי כראתו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני׃ וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך׃ הם עלו אל האניה והרוח שככה׃ ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה׃

ויכירו אתו אנשי המקום ההוא וישלחו אל כל ביבותיהם ויביאו אליו את כל החולים׃ ויבקשו ממנו כי יגעו רק בציצת בגדו וכל הנגעים נושעו׃

והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃ והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃ ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃ והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃ ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ ותאמר כן אדני א כי גם צעירי הכלבים יאכלו מרורים הנלים מעל שלחן אדניהם׃ ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרא בתה מן השעה ההיא׃

ויבאו אליו המון עם רב ועמהם חים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויילום לרגלי ישוע ויראם׃ ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃

ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים ן יתעלו בדרך׃ ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃ ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃ ויצו את המון העם לשבת לארץ׃ ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויר ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃ ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן התותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃ והאכלים היו ארבעת אלי איש מלבד הנשים והט׃

וישתנה לעיניהם ויזהירו ניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו׃

ויהי כבואם אל המון העם ויגש אליו איש ויכרע על ברכיו לנגדו׃ ויאמר אדני רחם נא על בני כי מכה ירח הוא וחליו רע כי עמים רבות הוא נל באש ועמים רבות אל תוך המים׃ ואביא אתו אל תלמידיך ולא יכלו לרא לו׃ ויען ישוע ויאמר הוי דור בלתי מאמין ותלתל עד מתי אהיה עמכם עד מתי אבל אתכם הביאו אותו אלי הנה׃ ויגער בו ישוע ויצא השד ממנו וירא הנער מן השעה ההיא׃

ויגשו התלמידים אל ישוע והוא לבדו ויאמרו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃ ויאמר ישוע אליהם מני אשר אינכם מאמינים כי אמן אמר אני לכם אם יש לכם אמונה כגרגר החרדל ואמרתם אל ההר הזה העתק מזה שמה ונעתק ממקומו ואין דבר אשר יבצר מכם׃

אך למען לא נהיה להם למכשול לך אל הים והשלכת אל תוכו חכה ואת הדג הראשון אשר יעלה שאהו וכאשר תתח את יו תמצא בו אתירא אותו קח לך ונתת להם בעדי ובעדך׃

אמן אמר אני לכם כל אשר תארו על הארץ אור יהיה בשמים וכל אשר תתירו על הארץ מתר יהיה בשמים׃ ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי יועצו יחדו בארץ על כל דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים׃ כי בכל מקום אשר שנים או שלשה נאו בשמי שם אני בתוכם׃

ויבט בן ישוע ויאמר להם מבני אדם ילא הדבר אבל מהאלהים לא ילא כל דבר׃

והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃ ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃ ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחצו ואעשה לכם׃ ויאמרו אליו אדנינו עשה שתקחנה עינינו׃ ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ותאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃

ויגשו אליו עורים וחים במקדש ויראם׃

וירא תאנה אחת על הדרך ויקרב אליה ולא מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא יהיה ממך רי עד עולם ותיבש התאנה תאם׃ ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה תאם׃ ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם תהיה לכם אמונה ואינכם מתקים לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי גם באמרכם אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים היו תהיה׃ וכל אשר תשאלו בתלה ואתם מאמינים תקחהו׃

והנה רעש גדול היה כי מלאך יהוה ירד מן השמים ויגש ויגל את האבן מן התח וישב עליה׃

איננו ה כי קם כאשר אמר באנה ראינה את המקום אשר שכב שם האדון׃ ומהרתן ללכת ואמרתן אל תלמידיו כי קם מן המתים והנה הוא הולך לניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן׃

ויגש ישוע וידבר אליהם לאמר נתן לי כל שלטן בשמים ובארץ׃

ואיש היה בבית כנתם אשר רוח טמאה בו ויצעק לאמר׃ אהה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתי מי אתה קדוש האלהים׃ ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו׃ ויחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו׃ ויבהלו כלם וישאלו איש את רעהו לאמר מה זאת מה היא התורה החדשה אשר א לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו׃ ויצא שמעו מהר בכל מקמות ארץ הגליל׃

ויהי אחרי צאתם מבית הכנת ויבאו ביתה שמעון ואנדרי המה ויעקב ויוחנן עמם׃ וחמות שמעון שכבה אחוזת הקדחת וימהרו לדבר אליו עליה׃ ויגש ויאחז בידה ויקימה ותר ממנה הקדחת תאם ותשרת אותם׃

ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל החולים ואת אחוזי השדים׃ וכל העיר נאו יחדו תח הבית׃ וירא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא נתן את השדים לדבר כי ידעהו׃

ויהי קרא בבתי כניותיהם בכל הגליל ויגרש את השדים׃

ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על ברכיו ויאמר לו אם תרצה תוכל לטהרני׃ וירחם עליו וישלח את ידו ויגע בו ויאמר רצה אנכי טהר׃ עודנו מדבר והצרעת רה ממנו ויטהר׃ ויגער בו וימהר להוציאו החוצה׃ ויאמר אליו ראה אל תר דבר לאיש כי אם לך הראה אל הכהן והקרב על טהרתך את אשר צוה משה לעדות להם׃ אך הוא בצאתו החל לקרא הרבה ולהשמיע הדבר עד אשר לא יכל לבוא עוד אל עיר בגלוי כי אם היה ישב מחוץ לעיר במקמות חרבה ויבאו אליו מכל עבריו׃

ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃ ולא יכלו לגשת אליו מני העם ויירו את הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את המשכב אשר שכב עליה נכה האברים׃ ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים בני נלחו לך חטאתיך׃ ויהיו מן הורים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר׃ מה ידבר זה גדוים כאלה מי יוכל ללח חטאים בלתי האלהים לבדו׃ וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃ מה הנקל האמר אל נכה האברים נלחו לך חטאתיך אם אמור קום שא את משכבך והתהלך׃ אך למען תדעון כי לבן האדם יש השלטן ללח חטאים בארץ ויאמר אל נכה האברים׃ לך אני אמר קום שא את משכבך ולך אל ביתך׃ ויקם תאם וישא את משכבו ויצא לעיני כלם עד כי השתממו כלם וישבחו את האלהים לאמר מעולם לא ראינו כזאת׃

וישב ויבאו אל בית הכנת ושם איש אשר ידו יבשה׃ ויתבוננו בו אם יראהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃ ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נש או לאבדה ויחרישו׃ ויבט אליהם ביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש שט את ידך וישט ידו ותרא ותשב כאחרת׃

כי רא לרבים עד כי התנלו עליו כל המנגעים לנגע בו׃ והרוחות הטמאות כראותן אתו נלו לניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן אלהים׃ ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו׃

וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא׃ והיה להם השלטן לרא את התחלאים ולגרש את השדים׃

ותקם רוח ערה גדולה וישטו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃ והוא ישן על הכת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃ ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים ה ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃ ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃ וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃

והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לארו׃ כי עמים הרבה ארוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק וצע את עצמו באבנים׃ ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃ כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃ וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃ וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלים במר ויטבעו בים׃ וינוו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ וירו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ ויחלו להתחנן לו לור מגבוליהם׃

ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃ והיא בלה הרבה תחת ידי ראים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃ ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃ כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃ וייבש מקור דמיה תאם ותבן בבשרה כי נרא נגעה׃ וברגע ידע ישוע בנשו כי גבורה יצאה ממנו וין בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃ ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃ ויבט ביב לראות את אשר עשתה זאת׃ ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותל לניו ותגד לו את האמת כלה׃ ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃ וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנת אל תירא רק האמינה׃ ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לטרו וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃ ויבא בית ראש הכנת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃ ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃ וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃ ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר רושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃ ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃

וביום השבת החל ללמד בבית הכנת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

ולא יכל לעשות שם לא רק על חלשים מעטים שם את ידיו ויראם׃

ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

ויגרשו שדים רבים ויוכו בשמן חלשים רבים ויראום׃

ויהי כאשר רה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃ שלח אותם וילכו אל החצרים והכרים מביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויר את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ ויאכלו כלם וישבעו׃ וישאו מן התותים מלוא לים שנים עשר וגם מן הדגים׃ והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלי איש׃

וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על ני הים ויואל לעבור לניהם׃ והם בראתם אתו מתהלך על ני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃ כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃ וירוצו בכל ביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ ובכל מקום אשר יבא אל הכרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃

ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להתר׃ כי אשה אשר רוח טמאה נכנה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותל לרגליו׃ והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מרורי לחם הבנים׃ ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אתח ורושו התח׃ וברגע נתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשה ברורה׃ ויזהר אותם כי לא ירו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃

ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃ נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃ והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃ ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה ה במדבר לחם׃ וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃ ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויר ויתן אותם לתלמידיו לשום לניהם וישימו לני העם׃ ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לניהם גם את אלה׃ ויאכלו וישבעו וישאו מן התותים הנותרים שבעת דודים׃ והאכלים היו כארבעת אלי איש וישלחם׃

ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃ ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃ ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃ ויו לשום את ידיו על עיניו ותקחנה עיניו וירא וירא הכל היטב עד למרחוק׃

ואחרי ששת ימים לקח ישוע את טרו ואת יעקב ואת יוחנן ויעלם על הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם׃ ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כוב בארץ להלבין כמוהם׃

ויען אחד מן העם ויאמר רבי הבאתי אליך את בני אשר רוח אלם בקרבו׃ והיה בכל מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את שניו ויבש גוו ואמר אל תלמידיך לגרשו ולא יכלו׃ ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד מתי אהיה עמכם עד מתי אבל אתכם הביאו אתו לני׃ ויביאהו לניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו תאם ויל ארצה ויתגולל ויורד רירו׃ וישאל את אביו כמה ימים היתה לו זאת ויאמר מימי נעוריו׃ ועמים רבות היל אתו גם באש גם במים להאבידו אך אם יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו׃ ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃ ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחרון אמונתי׃ וירא ישוע את העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל ת לבוא בו עוד׃ ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר אמרו רבים כי גוע׃ ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם׃

ויבט בם ישוע ויאמר מבני אדם תלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא ילא כל דבר׃

ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן טימי איש עור ישב על יד הדרך לשאל נדבות׃ וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן דוד ישוע חנני׃ ויגערו בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן דוד חנני׃ ויעמד ישוע ויאמר קראו לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא לך׃ וישלך את שמלתו מעליו ויקם ויבא אל ישוע׃ ויען ישוע ויאמר אליו מה חצת ואעשה לך ויאמר אליו העור רבוני כי אראה׃ ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ותאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך׃

ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים׃ כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו׃ על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃

ויאמר אליהן אל תשתוממנה את ישוע הנצרי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם איננו ה הנה זה המקום אשר השכיבהו בו׃

ואלה האתות אשר ילוו אל המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃ נחשים ישאו בידיהם ואם ישתו ם המות לא יזיקם על חולים ישימו את ידיהם וייטב להם׃

ויהי אחרי אשר דבר אתם האדון וינשא השמימה וישב לימין האלהים׃

והמה יצאו ויקראו בכל המקמות והאדון עזרם ויחזק את הדבר באתות הבאות אחרי דברם אמן׃

כי לא ילא מאלהים כל דבר׃

ואיש היה בבית הכנת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר׃ אתה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃ ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו׃ ותל אימה על כלם וידברו איש אל רעהו לאמר מה הדבר הזה כי בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים׃ ושמעו הולך בכל מקמות הככר׃

ויקם מבית הכנת ויבא ביתה שמעון וחמות שמעון אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה׃ ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותר ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם׃

וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירא אותם בשומו את ידיו על כל אחד מהם׃ וגם שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן האלהים ויגער בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח׃

ויכל לדבר ויאמר אל שמעון הוליכה אל עמק הים והורידו את מכמרותיכם לצוד׃ ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על י דברך אוריד את המכמרת׃ ויעשו כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם׃ ויניו יד אל חבריהם אשר באמיה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את שתי האניות עד כי שקעו׃ ויהי כראות שמעון טרו את זאת ויל לברכי ישוע ויאמר אדני צא נא מעמי כי איש חוטא אנכי׃ כי שמה החזיקה אותו ואת כל אשר אתו על ציד הדגים אשר צדו׃

ויהי בהיותו באחת הערים והנה איש מלא צרעת וירא את ישוע ויל על ניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם תחץ תוכל לטהרני׃ וישלח את ידו ויגע בו ויאמר חץ אנכי טהר ותאם רה ממנו הצרעת׃ ויעד בו לבלתי ר לאיש כי אם לך והראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם׃ ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרא בידו מתחלואיהם׃

ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם רושים ומורי התורה אשר באו מכל כרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה בו לרוא׃ והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לניו׃ ולא מצאו דרך להכניו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת ערשו בין הרעים לתוך הבית לני ישוע׃ וירא את אמונתם ויאמר אליו בן אדם נלחו לך חטאתיך׃ ויחלו הורים והרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדוים מי יוכל ללח חטאים מבלעדי האלהים לבדו׃ וידע ישוע את מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם׃ מה הוא הנקל האמר נלחו לך חטאתיך אם אמר קום והתהלך׃ אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ ללח חטאים ויאמר אל נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך׃ וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים׃ ושמה החזיקה את כלם ויברכו את האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נלאות ראינו היום׃

ויהי בשבת אחרת בא אל בית הכנת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃ ויארבו לו הורים והרושים לראות אם ירא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ והוא ידע את מחשבותם ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃ ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נש אם לאבד׃ ויבט ביב אל כלם ויאמר לאיש שט את ידך ויעש כן ותרא ידו ותשב כאחרת׃

וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל יהודה וירושלים ומחו ים צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרא מחלייהם׃ וגם הנלחצים ברוחות טמאות ויראו׃ וכל ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו וראה את כלם׃

ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃ וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃ ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃ כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנת׃ וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃ ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירא נערי׃ כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃ וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו וין ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃ וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרא׃

הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃ וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃ ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃ ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃ ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי קד האלהים את עמו׃ ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃

בעת ההיא רא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃ ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים וחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃

ונשים אשר נראו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃

ויהי היום וירד אל אניה הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה אל עבר הים וישוטו הימה׃ ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח ערה ירדה על הים וישטו עליהם המים ויהיו בכנה׃ ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי ים וישתקו ותהי דממה׃ ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו מי אוא הוא המצוה גם את הרוחות ואת המים וישמעו לו׃

ויצא אל היבשה ויגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם בקברים׃ וירא את ישוע ויל לניו ויקרא בקול גדול מה לי ולך ישוע בן אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני׃ כי צוה את הרוח הטמא לצאת מן האיש כי ימים רבים חט אתו ונאר בזיקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את המורות ונדח ביד השד אל המדברות׃ וישאל אתו ישוע לאמר מה שמך ויאמר לגיון שמי כי שדים רבים נכנו בו׃ ויתחנן לו לבלתי צות אתם לרדת אל התהום׃ ויהי שם עדר חזירים רבים על המרעה בהר ויתחננו לו כי יניח להם לבוא אל תוכם וינח להם׃ ויצאו השדים מן האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים ויטבע׃ וינוו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכרים׃ ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אל ישוע וימצאו שם את האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי ישוע מלבש וטוב שכל וייראו׃ וירו להם הראים איך נרא אחוז השדים׃ ויבקשו ממנו כל המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי אימה גדולה נלה עליהם וירד אל האניה וישב׃

ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לראים ואין איש יכל לראתה׃ היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד תאם׃ ויאמר ישוע מי זה נגע בי וכלם כחשו ויאמר טרו והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי׃ ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה׃ ותרא האשה כי לא נתרה ממנו ותחרד לקראתו ותל לניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נראה תאם׃ ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃

עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנת ויאמר מתה בתך אל תטריח את המורה׃ וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל תירא אך האמן והיא תושע׃ ויבא הביתה ולא הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם לטרו וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה׃ וכלם בכים ודים לה ויאמר אל תבכו כי לא מתה אך ישנה היא׃ וישחקו עליו באשר ידעו כי מתה׃ והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי׃ ותשב רוחה ותקם תאם ויצו לתת לה לאכול׃ וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה׃

ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרא חליים׃ וישלחם לקרא את מלכות האלהים ולרא את החלים׃

ויצאו ויעברו בכרים מבשרים את הבשורה ומראים בכל מקום׃

והמון העם כאשר ידעו את זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על מלכות האלהים וירא את הצריכים לרואה׃

והיום רה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח נא את העם וילכו אל הכרים והחצרים אשר ביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי ה אנחנו במקום חרבה׃ ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה׃ כי היו כחמשת אלי איש ויאמר אל תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה׃ ויעשו כן ויושיבו את כלם׃ ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויר ויתן לתלמידיו לשום לני העם׃ ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן התותים הנותרים להם שנים עשר לים׃

ויהי בהתללו נשתנה מראה ניו ולבושו הלבין והבריק׃

והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי נה נא אל בני כי יחיד הוא לי׃ והנה רוח אחז בו ותאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לור ממנו ובורו ידכא אתו׃ ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃ ויען ישוע ויאמר הוי דור חר אמונה ותלתל עד מתי אהיה עמכם ואבל אתכם הבא הנה את בנך׃ ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירא את הנער וישיבהו לאביו׃ וישתוממו כלם על גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על כל אשר עשה ויאמר ישוע אל תלמידיו׃

וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לניכם׃ וראו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃

הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃ אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃

ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם׃

ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכניות׃ והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כוה ולא יכלה לקום קומה זקוה׃ ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך׃ וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים׃ ויכע ראש הכנת על אשר רא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והראו ולא ביום השבת׃ ויען האדון ויאמר אליו החנ איש איש מכם הלא יתיר בשבת את שורו או את חמרו מן האבו ויוליכהו להשקתו׃ וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן ארה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממורותיה ביום השבת׃ ויהי כאמרו את הדברים האלה נכלמו כל מתקוממיו וישמח כל העם על כל הנלאות הנעשות על ידו׃

ויאמר אליהם לכו ואמרו אל השועל הזה הנני מגרש שדים ועל רואות היום ומחר ובשלישי אבא עד קצי׃

והנה איש אחד לניו אשר גוו צבה ממים׃ ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הרושים לאמר המתר לרא בשבת אם לא ויחרישו׃ ויאחז בו ויראהו וישלחהו׃

ויאמרו השליחים אל האדון הו לנו אמונה׃ ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃

ויבא אל כר אחד ויגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃ וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו׃ וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃ ואחד מהם בראתו כי נרא וישב וישבח את האלהים בקול גדול׃ ויל על ניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃ ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃ האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃ ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃

ויאמר מה שילא מבני אדם לא ילא מאלהים׃

ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃ וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃ ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃ ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃ וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃ ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃ מה חצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃ ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃ ותאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃

ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃ ויען ישוע ויאמר רב עתה הרו ויגע באזנו ויראהו׃

איננו ה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר׃

ויחר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם׃ ויאמר אליה ישוע מה לי ולך אשה עתי עדין לא באה׃ ותאמר אמו אל המשרתים ככל אשר יאמר לכם תעשו׃ והנה ששה כדי אבן ערוכים שם כמשט היהודים לטהרתם שתים או שלש בתים יכיל כל אחד׃ ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד למעלה׃ ויאמר שאבו נא והביאו אל רב המבה ויביאו׃ ויטעם רב המבה את המים אשר נהכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר שאבו את המים ידעו ויקרא רב המבה אל החתן׃ ויאמר אליו כל איש יתן בראשונה את היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את הגרוע ואתה צנת היין הטוב עד עתה׃ זאת תחלת האתות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את כבודו ויאמינו בו תלמידיו׃

ויהי בהיתו בירושלים בחג הח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה׃

ויבא אל ישוע לילה ויאמר אליו רבי ידענו כי אתה מורה מאת אלהים באת כי לא יוכל איש לעשות האתות אשר אתה עשה בלתי אם האלהים עמו׃

ויבא ישוע עוד העם אל קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכר נחום׃ ויהי כשמעו כי בא ישוע מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרא את בנו כי קרב למות׃ ויאמר אליו ישוע אם לא תראו אתות ומותים לא תאמינו׃ ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך אדני רדה נא בטרם ימות בני׃ ויאמר אליו ישוע לך לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר דבר אליו ישוע וילך׃ ויהי ברדתו ויגעו בו עבדיו ויבשרו אתו כי חי בנו׃ וידרש מאתם את השעה אשר בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת׃ וידע אביהו כי היתה השעה אשר דבר לו ישוע בנך חי ויאמן הוא וכל ביתו׃

ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חדא ולה חמשה אלמים׃ שמה שכבו חולים ועורים וחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃ כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרא מכל מחלה אשר דבקה בו׃ ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃ וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחץ להרא׃ ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לני׃ ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃ וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

וילכו אחריו המון עם רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם החולים׃

וישא ישוע את עיניו וירא עם רב בא אליו ויאמר אל ילו מאין נקנה להם לחם לאכל׃ ואך למען נות אתו דבר זאת כי הוא ידע את אשר יעשה׃ ויען אתו ילו לחם מאתים דינר לא ימצא להם לקחת לו איש איש מעט׃ ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון טרו׃ יש ה נער אשר לו חמש ככרות לחם שערים ושני דגים אך אלה מה המה לעם רב כזה׃ ויאמר ישוע צוו את העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלי איש במר׃ ויקח ישוע את ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל המבים וככה גם מן הדגים כאות נשם׃ ויהי כאשר שבעו ויאמר אל תלמידיו או את תותי לחם הנותרים למען לא יאבד מאומה׃ ויאו וימלאו שנים עשר לים בתותי חמש ככרות לחם השערים הנותרים לאכליהם׃ ויהי כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם׃

והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים רי ויראו את ישוע מתהלך על הים הלוך וקרב אל האניה וייראו׃ ויאמר אליהם אני הוא אל תיראו׃ ויואילו לקחת אתו אל האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה׃

אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע התעלם ויצא מן המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלו׃

ויהי בעברו וירא איש והוא עור מיום הולדו׃ וישאלו אתו תלמידיו לאמר רבי מי הוא אשר חטא הזה אם ילדיו כי נולד עור׃ ויען ישוע לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו בו מעללי אל׃ עלי לעשות מעשי שלחי בעוד יום יבוא הלילה אשר בו לא יוכל איש לעל׃ בהיותי בעולם אור העולם אני׃ ויהי כדברו זאת וירק על הארץ ויעש טיט מן הרוק וימרח את הטיט על עיני העור׃ ויאמר אליו לך ורחץ בברכת השלח רושו שלוח וילך וירחץ ויבא ועיניו ראות׃ ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לנים כי עור הוא הלא זה הוא הישב ומשאל׃

מעולם לא נשמע כי קח איש עיני עור מרחם׃ לולא היה זה מאת אלהים לא היה יכל לעשות מאומה׃

ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃ ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃ וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃ ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר ביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃ ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃ ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ויו לוטים בודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

אז יקהילו הכהנים הגדולים והרושים את הנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃

האמינו לי כי אנכי באבי ואבי בי הוא ואם לא אך בגלל המעשים האמינו לי׃ אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי יעשה גם הוא את המעשים אשר אנכי עשה וגדלות מאלה יעשה כי אני הולך אל אבי׃

וכל אשר תשאלו בשמי אעשנו למען יכבד האב בבנו׃ כי תשאלו דבר בשמי אני אעשנו׃

והיה אם תעמדו בי ודברי יהיו בכם ככל חצכם תשאלו ויעשה לכם׃

ויהי לעת ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נגרו דלתות הבית אשר נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא ישוע ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שלום לכם׃ ובדברו זאת הראה אתם את ידיו ואת צדו וישמחו התלמידים בראותם את האדון׃

ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את האדון ויאמר אליהם אם לא אראה בידיו את רשם הממרות ואשים את אצבעתי במקום הממרות ואשים את ידי בצדו לא אאמין׃ ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית נימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם׃ ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חר אמונה כי אם מאמין׃ ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי׃

והנה גם אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא נכתבו בר הזה׃

ויאמר אליהם שמעון טרו הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה׃ הבקר אור וישוע עמד על שת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא׃ ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין׃ ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים׃ ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל טרו זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון טרו כי הוא האדון ויחגר את מעילו כי עירום היה ויתנל אל הים׃ והתלמידים הנשארים באו בינה כי לא הרחיקו מן היבשה כי אם כמאתים אמה וימשכו את המכמרת עם הדגים׃ ויהי כצאתם אל היבשה ויראו שם גחלי אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל׃ ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן הדגים אשר אחזתם עתה׃ ויעל שמעון טרו וימשך את המכמרת אל היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת א כי רבים היו׃

וין טרו וירא את התלמיד אשר ישוע אהבו הלך אחריהם הוא הנל על לבו בעת העודה וגם שאל אדני מי הוא זה אשר ימרך׃ ויהי בראות אתו טרו ויאמר אל ישוע אדני וזה מה הוא׃ ויאמר אליו ישוע אם חצי כי ישאר עד באי מה לך ולזאת אתה לך אחרי׃ על כן יצא הדבר הזה בין האחים כי התלמיד ההוא לא ימות וישוע לא אמר לו כי לא ימות אך אמר אם חצי כי ישאר עד באי מה זה לך׃

ויש עוד מעשים רבים אחרים אשר עשה ישוע ואם יכתבו כלם לאחד אחד אחשבה כי גם העולם כלו לא יכיל את הרים אשר יכתבו אמן׃

ואשר גם התיצב להם חי אחרי ענותו באתות רבות בהראותו אליהם ארבעים יום וידבר על מלכות האלהים׃

אבל תקבלו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשמרון ועד קצה הארץ׃ ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם׃

ויהי תאם קול רעש מן השמים כקול רוח ערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃ ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃ וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטי׃ ובירושלים שכנו יהודים אנשי חד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃ ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשת עמו׃

והיה באחרית הימים נאם אלהים אשך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃ וגם על עבדי ועל שחותי בימים ההמה אשך את רוחי ונבאו׃ ונתתי מותים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃ השמש יהך לחשך והירח לדם לני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמותים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

ותל אימה על כל נש ומותים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

ואיש אחד ח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש׃ ויהי כראותו את טרו ואת יוחנן באים אל המקדש ויבקש לקחת מאתם צדקה׃ ויתכל בו טרו וגם יוחנן ויאמר אליו הביטה אלינו׃ וישם ניו אליהם בקותו לקחת מאתם דבר׃ ויאמר טרו כ וזהב אין לי אבל את אשר בידי אתננו לך בשם ישוע המשיח הנצרי קום התהלך׃ ויאחז ביד ימינו ויקם אותו ויתחזקו תאם רגליו וקרליו׃ ויקץ ויתהלך ויבא אתם אל המקדש מתהלך ומרקד ומשבח את האלהים׃ ויראהו כל העם מתהלך ומשבח את האלהים׃ ויכירו אותו כי הוא אשר היה ישב לשאל צדקה בשער המקדש המהדר וימלאו שמה ושממון על הנעשה לו׃ ויהי הוא מחזיק בטרו וביוחנן וירץ אליהם כל העם אל האולם הנקרא אולם של שלמה וישתוממו׃

וירא טרו ויען ויאמר אל העם אנשי ישראל מה אתם תמהים על זאת ומה תתכלו בנו כאלו אנחנו בכחנו ובחידותנו שמנו את זה מתהלך׃

ולמען אמונת שמו חזק שמו את האיש הזה אשר אתם ראים ומכירים אתו והאמונה אשר לנו על ידו היא העלתה לו את הארכה הזאת לעיני כלכם׃

ויהי כאשר ראו את בטחון לב של טרו ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃ ובראותם את האיש הנרא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃ ויצוו אתם לצאת חוצה מן הנהדרין ויתיעצו יחדו׃ ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מרם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃ בנטתך את ידך למרא ולתת אתות ומותים בשם ישוע עבדך הקדוש׃ ויהי כאשר התללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שירה מכר את אחזתו׃ ויקח מן המחיר ויתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃ ויאמר טרו חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהתיר ממחיר השדה׃ הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃ וכשמע חנניה את הדברים האלה נל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃ ויקומו הצעירים ויאו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃ ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃ ויען טרו ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃ ויאמר טרו אליה למה זה נועדתם לנות את רוח יהוה הנה בתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃ ותל תאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃ ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃

ויעשו אתות ומותים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאו לב אחד באולם של שלמה׃ ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃ אבל נחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃ עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך טרו ונל אך צלו על אחד מהם׃ וגם המון עם הערים אשר מביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות ויראו כלם׃

ויהי בלילה ויתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃ לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃ והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האורים להביא אתם׃ וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃ את בית האורים מצאנו גור ומגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר תחנו לא נמצא בו אדם׃ ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יל הדבר הזה׃ ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃

ואטנו מלא אמונה וגבורה ויעש אתות ומותים גדולים בקרב העם׃

ויתכלו בו כל הישבים בנהדרין ויראו את ניו כני מלאך אלהים׃

ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר יני בלבת אש מתוך הנה׃

והוא הוציאם ויעש אתות ומתים בארץ מצרים ובים ו ובמדבר ארבעים שנה׃

ויקשב המון העם בלב אחד אל אמרי ילו בשמעם ובראותם את האתות אשר עשה׃ כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים וחים ויראו׃ ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא׃

ויאמן שמעון גם הוא ויטבל וידבק בילו וירא את האתות והמתים הגדלים אשר נעשו וישתומם׃

ויהי כי עלו מן המים וישא רוח יהוה את ילו ולא י הרי לראותו כי הלך לדרכו שמח׃ וילו נמצא באשדוד ויעבר ויבשר בכל הערים עד באו לקרין׃

ויהי הוא הלך וקרב לדמשק והנה תאם נגה עליו מביב אור מן השמים׃ ויל ארצה וישמע קול מדבר אליו שאול שאול למה תרדני׃ ויאמר מי אתה אדני ויאמר האדון אנכי ישוע אשר אתה רוד קשה לך לבעט בדרבנות׃ והוא חרד ונבעת ויאמר אדני מה תחץ ואעשה ויען האדון קום לך העירה ויאמר לך את אשר עליך לעשות׃ והאנשים אשר הלכו אתו עמדו נאלמים כי שמעו את הקול ואיש לא הביטו׃ ויקם שאול מן הארץ ובתחו את עיניו לא ראה איש ויחזיקו בידו ויוליכהו לדמשק׃ ויחשכו עיניו מראות שלשת ימים ולא אכל ולא שתה׃

וילך חנניה ויבא הביתה וישם את ידיו עליו ויאמר שאול אחי האדון ישוע הנראה אליך בדרך אשר באת בה שלחני למען תשוב ותראה ותמלא רוח הקדש׃ וכרגע נלו מעל עיניו כמו קשקשים וישב תאם לראות ויקם ויטבל׃

וימצא שם איש שמו אני והוא שכב על משכבו זה שמנה שנים והוא נכה אברים׃ ויאמר אליו טרו אני ראך ישוע המשיח קום הצע לך אתה ויקם תאם׃ ויראו אותו כל ישבי לד והשרון וינו אל האדון׃

ויהי בימים ההם ותחלה ותמת וירחצו אתה וישימוה בעליה׃ ולד קרובה היא ליו וישמעו התלמידים כי טרו שם וישלחו אליו שני אנשים ויצרו בו לבלתי העצל לעבר אליהם׃ ויקם טרו וילך אתם ובבאו העלהו אל העליה ותנשנה אליו כל האלמנות בוכיות ומראות לו את הכתנת ואת הבגדים אשר עשתה צביה בעודה עמהן׃ ויוצא טרו את כלם החוצה ויכרע על ברכיו ויתלל וין אל גויתה ויאמר טביתא קומי ותתח את עיניה ותרא את טרו ותתעודד׃ וישלח ידו ויקם אתה ויקרא את הקדושים ואת האלמנות ויעמד אתה חיה לניהם׃ ויודע הדבר בכל יו ויאמינו רבים באדון׃

את אשר משח האלהים את ישוע הנצרי ברוח הקדש ובגבורה ויעבר בארץ עשה חד ורא את כל הנכבשים תחת יד השטן כי האלהים היה עמו׃

ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימרהו לארבע מחלקות של ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הח לני העם׃ טרו היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל האלהים׃ ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדו להביאו מחר לדין ויישן טרו בין שני אנשי צבא והוא אור בשנים זקים ושמרי התח שמרים את המשמר׃ והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויק על ירך טרו ויעירהו לאמר קום מהרה וילו מורותיו מעל ידיו׃ ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי׃ ויצא וילך אחריו ולא ידע אם אמת הוא הנעשה לו על ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו׃ ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויתח השער לניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך ר מעליו תאם׃ ויהי בשובו אל דעתו ויאמר טרו עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את מלאכו וילטני מיד הורדו ומכל מזמת עם היהודים׃

ויעמד לנגדם אלימא המגוש כי זה תרגום שמו ויבקש להטות את השר מן האמונה׃ ושאול הנקרא גם ולו מלא רוח הקדש ויתכל בו׃ ויאמר אתה המלא כל מרמה וכל עולה בן בליעל ושונא כל צדק הלא תחדל לל את דרכי יהוה הישרים׃ ועתה הנה יד יהוה בך והיית עור ולא תראה את השמש עד עת מועד ותל עליו תאם אלה וחשכה וין הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו׃ והשר כאשר ראה את המעשה האמין וישתומם על תורת האדון׃

וישבו שם ימים רבים וילמדו בבטחונם ביהוה העמיד על דבר חדו בעשותו על ידם אתות ומותים׃

ואיש נכה רגלים היה בלוטרא והוא ישב ח מבטן אמו ולא הלך מימיו׃ וישמע את ולו מדבר והוא התכל בו וירא כי אמונה בו להושע׃ ויאמר בקול גדול עמד הכן על רגליך וידלג ויתהלך׃

ויחרישו כל הקהל וישמעו אל בר נבא ואל ולו מרים את האתות והמותים אשר הרבה האלהים לעשות על ידיהם בקרב הגוים׃

ויהי כחצות הלילה ויתללו ולו וילא ויזמרו לאלהים והאורים מקשיבים אליהם׃ ותאם היה רעש גדול עד אשר זעו מודות בית הכלא וכרגע נתחו כל הדלתות ומורות כלם נתקו׃ ושומר האורים נעור משנתו ויהי כראתו את דלתות המשמר נתחות וישל חרבו ויבקש לאבד את עצמו בחשבו כי ברחו האורים׃

וגבורות גדלות עשה האלהים על ידי ולו׃ עד כי גם הניחו ודרים וחגרת מעל עור בשרו על החולים ויורו מהם תחלאיהם וגם הרוחות הרעות יצאו׃

ובחור אחד שמו אבטוכו ישב בחלון וירדם בהאריך ולו את אמרתו ותגבר עליו שנתו ויל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת׃ וירד ולו ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל תבהלו כי נשמתו בו׃ ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד אור הבקר ויצא ללכת לדרכו׃ והם הביאו את הנער חי וינחמו עד מאד׃

וולו א לו ערמת קצים וישם על המוקד ומן החם יצא אעה ויאחז בידו׃ ויראו הנכרים את החיה תלויה על ידו ויאמרו איש אל רעהו אכן רצח האיש הזה אשר הנקמה לא הניחה לו לחיות א כי נמלט מן הים׃ והוא נער את החיה מעל ידו אל תוך האש ולא הרעה לו מאומה׃ והם הוחילו אשר יצבה גוו או אשר יל מת תאם ויחילו עד בוש והנה לא קרהו כל און ויהך לבם ויאמרו כי אלהים הוא׃

ובביבו המקום ההוא היו שדות אשר לראש אנשי האי ושמו ובליו הוא הביא אתנו לביתו ויכלכל אתנו בטובו שלשת ימים׃ ואבי ובליו מוטל למשכב בקדחת ובמחלה המעים ויבא אליו ולו ויתלל וישם עליו את ידיו ויראהו׃ ואחרי המעשה הזה באו גם החלים האחרים אשר באי ויראו׃

לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים׃

בגבורת אתות ומותים ובגבורת רוח אלהים עד כי מלאתי מירושלים וביבותיה ועד לאלוריקון את בשורת המשיח׃

כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה׃ ואנחנו משמיעים את המשיח הצלוב מכשול ליהודים וכלות ליונים׃ אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים את המשיח אשר הוא גבורת אלהים וחכמת אלהים׃

וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את עדות האלהים׃ כי לא חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם ישוע המשיח והוא הנצלב׃ ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה׃ ודברי וקריאתי לא לתות באמרי חכמת בני אדם כי אם בתוכחת הרוח והגבורה׃ למען אשר לא תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם בגבורת אלהים׃

ולכל איש ואיש נתנה לו התגלות הרוח להועיל׃ כי האחד נתן לו על ידי הרוח דבור החכמה ולאחד דבור הדעת כי הרוח ההוא׃ לאחר האמונה ברוח ההוא ולאחר מתנות הראות ברוח ההוא׃ ולאחר לעל גבורות ולאחר נבואה ולאחר להבחין בין הרוחות ולאחר מיני לשנות ולאחר באור לשנות׃ וכל אלה על הרוח האחד ההוא המחלק לאיש איש כרצונו׃

ומהם שם האלהים בקהל ראשונה לשליחים ושנית לנביאים ושלישית למלמדים ויתן גבורות א מתנות הראות ועזרים ומנהיגים ומיני לשנות׃ הכלם שליחים אם כלם נביאים או כלם מלמדים הכלם עשי גבורות׃ הלכלם מתנות ראות הכלם מדברים בלשנות הכלם מרשי לשנות׃ ואתם התאוו המתנות המועילות ביותר ובכל זאת אראה אתכם דרך נעלה על כלנה׃

אם בלשנות אנשים ומלאכים אדבר ואין בי האהבה הייתי כנחשת המה או כצלצל תרועה׃ וכי תהיה לי נבואה ואדע כל הודות וכל הדעת וכי תהיה לי כל האמונה עד כי אעתיק הרים ואין בי האהבה הייתי כאין׃

רדו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו׃ כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אם לאלהים כי אין איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר ודות׃ והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם ולירם ולנחמם׃ המדבר בלשון בונה את נשו והמתנבא בונה את העדה׃ וחצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן המדבר בלשנות בלתי אם ירש למען תבנה העדה׃ ועתה אחי כי אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה אועיל לכם אם לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה׃

לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם למאמינים׃ והנה אם תקהל כל העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם׃ אבל אם יתנבאו כלם ובא איש לא מאמין או הדיוט אז יוכח על ידי כלם וידון על ידי כלם׃ ובכן יגלו תעלמות לבבו ויל על ניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם׃

לכן אחי השתדלו להתנבא ואל תכלאו מלדבר בלשנות׃

הן אתות השליח נעשו בקרבכם בכל בלנות באתות ובמותים ובגבורות׃

ולו אשר יכל להרבות גמוליו עלינו יותר מכל משאלותינו ומחשבותינו לי הכח העל בקרבנו׃

וגם אלהים העיד עליה באתות ובמותים ובגבורות שנות ובהאציל מרוח קדשו כרצונו׃

כי האמונה היא חן הבטחון במקוה והוכחת דברים לא נראים׃

ובלי אמונה לא יוכל איש להיות רצוי אל האלהים כי כל הקרב אליו צריך להאמין כי יש אלהים וגמול הוא משיב לדרשיו׃

רק יבקש באמונה ובבלי ק כי בעל ק דומה לגלי הים הער והנגרש׃

איש כי יחלה בכם יקרא את זקני הקהלה ויתללו בעדו ויוכהו שמן בשם יהוה׃ ותלת האמונה תושיע את החולה ויהוה יקימנו ואשר חטא ילח לו׃ התודו עונותיכם איש לני רעהו והתללו איש בעד רעהו למען תראו כי גדול כח תלת הצדיק הקרא אל אלהים בחזקה׃

אליהו אנוש אנוש היה כמנו והתלל תלה שלא יהיה מטר ולא היה מטר בארץ שלש שנים וששה חדשים׃ וישב ויתלל והשמים נתנו מטר והארץ הצמיחה את ריה׃

ואן לראות את הקול המדבר אלי ויהי בנותי וארא שבע מנרות זהב׃ ובתוך שבע המנרות דמות בן אדם לבוש מעיל וחגור אזור זהב על לבו׃ וראשו ושערו לבנים כצמר צחר כשלג ועיניו כלבת אש׃ ומרגלתיו כעין נחשת קלל כצרוות בכור וקולו כקול מים רבים׃ ויהי לו ביד ימינו שבעה כוכבים ומיו יוצאת חרב ייות חדה וניו כשמש המאיר בגבורתו׃

וארא שמים חדשים וארץ חדשה כי השמים הראשנים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד׃ וארא את העיר הקדושה ירושלים החדשה ירדת מאת האלהים מן השמים נכונה ככלה המקשטת לבעלה׃